fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikd
אביו: ר' נפתלי צבי.
אשתו: מרת געלא.
בניו: ר' אברהם נפתלי, ר' משה יעקב ור' שלמה.
בתו: הרבנית ציזיה חנה מזל – האדמו"רית מצ'רני-אוסטראה (בעלה אדמו"ר רבי ישראל אברהם מזל מצ'רני-אוסטראה).
מוריו: ר' דוב בער [המגיד ממעזריטש], אדמו"ר רבי משולם פייבוש הלוי הלר מזברז' (בעל "יושר דברי אמת").
מתלמידיו: ר' דוד שלמה אייבשיץ (בעל "לבושי שרד"), ר' יצחק קאסובר מיאגיילניצה, ר' יקותיאל זלמן יהודה ליב, אדמו"ר רבי מנחם מנדל האגר מקוסוב (בעל "אהבת שלום").
נולד לפני שנת ה'תקט"ו.
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים, שקד על לימוד התורה ובגיל 8 הגיע לעיירה מזריטש (אוקראינה) והמגיד ממעזריטש הכניסו לביתו בעת שסעד עם זוגתו למרות שלא הותר לאף אדם לשהות עמו באותה עת.
לאחר פטירת המגיד ממעזריטש בי"ט כסלו ה'תקל"ג למד בצוותא עם ר' משולם פייבוש מזברז' (בעל "יושר דברי אמת") ועל אף רצונו העז לעלות לארץ ישראל דחה את נסיעתו מרוב אהבתו למורו.
כיהן כאדמו"ר ואב"ד [אב בית דין] בעיירה צ'רני-אוסטראה [צ'ורני אוסטריב] (אוקראינה) ובעיירה קופיל הסמוכה וכונה "רבי וועלוועלי טשארניאוסטרער".
השיא את בתו לבנו של ר' זוסיא מאניפולי (ר' ישראל אברהם).
לאחר פטירת מורו (ר' משולם פייבוש מזברז') בכ' כסלו ה'תקנ"ה התכונן לעלות לארץ ישראל ומינה את חתנו (ר' ישראל אברהם) במקומו כאדמו"ר ואב"ד צ'רני-אוסטראה. הסמיך את תלמידו ר' מנחם מנדל לאדמו"ר מקוסוב, ברך אותו כי בכל עת שיזדקק לכסף יפתח את מגירתו וימצא בה את הסכום הכספי הדרוש והבטיח לו שכל יום טרם יתפלל יזכה לראות את צורתו.
בקיץ ה'תקנ"ח החל את מסעו וכאשר הגיע לאיסטנבול (טורקיה) נפגש עם ר' נחמן מברסלב שהיה גם בדרכו לארץ ישראל, בעקבות המלחמה בין צרפת לטורקיה וכיבוש מצרים מידי הטורקים נאלץ לשהות באיסטנבול היות וראשי השלטון הטורקי לא התירו תנועה חופשית. בחודש אלול אחד מאנשי הקבוצה שנסעו עמו שכר ספינה ובה הפליגו לארץ ישראל, במהלך ההפלגה התחוללה סערה וכעבור ימים אחדים לא נותרו להם מי שתייה ובנס הגיעו בליל ערב ראש השנה לנמל חיפה. במהלך חודש תשרי ה'תקנ"ט שהה בחיפה ולאחר חג סוכות התיישב בטבריה.
כל שבת התארח בסעודה שלישית בביתו של אדמו"ר רבי אברהם הכהן [כץ] מקאליסק וכל ראש חודש אדמו"ר רבי אברהם מקאליסק הגיע אליו לסעודת ראש חודש. לאחר פטירת אדמו"ר רבי אברהם מקאליסק בד' שבט ה'תק"ע החל להנהיג את קהילת החסידים בטבריה והתפרסם כפועל ישועות. דאג לאיסוף תרומות עבור הקהילה, תמך כלכלית בעניים ועמד בקשר עם גדולי הצדיקים באירופה שפעלו למען עניי ארץ ישראל. על אף הקשיים וייסורים שעברו עליו במכתבים ששלח לחו"ל [חוץ לארץ] תיאר את מעלת ושבח הארץ, באהבתו הגדולה לארץ ישראל התנגד ליציאה ממנה וכאשר נאלץ לצאת לחו"ל בעניין דחוף, בנו (ר' שלמה) חלה לפתע ונפטר. בתפילות שבת נהג לשמש כשליח ציבור ובחג סוכות הסתיר את ארבעת המינים בעליית הגג והקפיד שלא יגעו בהם. מעולם לא עצם את עיניו וגם כאשר ישן עיניו היו פקוחות.
בשנת ה'תקפ"ג טרם פטירתו עצם את עיניו וראה שבדורות האחרונים גם יהודים גדולים בתורה ובחסידות לא ינצלו מהרהורי מינות אך העצה היחידה להינצל מכך היא לשוחח על צדיקים ועבודתם הקדושה, וכעבור שעות אחדות השיב את נשמתו ליוצרה.