אביו: ר' יצחק.
אשתו: פרל (בזיווג שני).
בניו: שמשון חיים. מזיווג שני – ר' שמחה.
אחיו: ר' חיים מהורודנקה.
מורו: ר' ישראל בעל שם טוב [הבעש"ט].
נולד בשנת ה'ת"ם בעיר ז'ובקבה (אוקראינה), דור שביעי למהר"ל מפראג [ר' יהודה ליווא].
מילדותו שקד על לימוד התורה וכאשר למד ב"קלויז" בעיר ברודי (אוקראינה) התיידד עם ר' נחמן מקוסוב ועם ר' מנחם מנדל מבאר. נהג לערוך סיגופים ולטבול במים קפואים אך לאחר נישואיו התקרב לר' ישראל בעל שם טוב [בעש"ט] בהשפעת גיסו (ר' חיים מהורודנקה) וכינה את הסיגופים 'רפואה מרה' ואת דרך החסידות לרופא המטפל על ידי משקה מתוק.
יצא לשליחויות מטעם הבעש"ט שכינה אותו 'נאמן ביתי', עסק בפדיון שבויים וקישר בין הבעש"ט לצדיקים הנסתרים.
התפלל שאוזניו ישמעו רק מה שצריך הוא לשמוע ותפילתו התקבלה.
לאחר שזוגתו נפטרה נשא לאישה, בהתאם לעצת הבעש"ט את אחות ר' יצחק מדרוהוביטש שהייתה אלמנה עשירה. לאחר נישואיו עזב את ביתו ושב כעבור מספר חודשים היות וידע כי זוגתו תשיב את נשמתה ליוצרה לאחר שתלד את בנם הראשון ואכן כעבור חודש לאחר שילדה את בנם נפטרה. מפאת נסיעותיו התכופות מסר את בנו (שמחה) לגדול בביתו של הבעש"ט.
ניכר במידותיו התרומיות, נודע כאיש קדוש בעל רוח הקודש וכל זמן שהותו בפולין לא יכלה רוסיה לעבור את הגבול למרות ניסיונותיה עד ליום יציאתו לארץ ישראל.
לפני שנת ה'ת"ק עלה לארץ ישראל יחד עם בנו (שמשון חיים) אולם כעבור זמן קצר שב לחו"ל [חוץ לארץ]. שהה בעיירה מז'יבוז' (אוקראינה) ושימש כגבאי בביתו של הבעש"ט, על אף געגועיו לארץ ישראל הבעש"ט שכנע אותו להישאר במחיצתו וללמוד עמו ולאחר שהבעש"ט נפטר בו' סיון ה'תק"ך נהג להתפלל מעת לעת על ציונו ולבקש רשות לעלות לארץ ישראל. בשנת ה'תקכ"ד שב מבית החיים ובישר בשמחה: 'הבעש"ט ציוה לי לנסוע לארצנו הקדושה'.
טרם עלייתו לארץ ישראל השיא את בנו (ר' שמחה) לנכדת הבעש"ט – פייגא [בתה של אדל] ובחודש תמוז ה'תקכ"ד יצא לדרך יחד עם ר' מנחם מנדל מפרמישלאן ועשרות יהודים שהצטרפו אליהם. בחודש תשרי ה'תקכ"ה הגיע לנמל עכו והתיישב בצפת, עבר להתגורר בטבריה והשתדל להסתיר את זהותו ומעשיו בקודש. אולם לאחר שלא ירדו גשמים ציוה את אנשי העיר להתפלל במערת ר' חייא ובניו ולקחת עמם בגדי חורף למרות שהיה זה יום חם, מייד לאחר שהתפלל עימם החל גשם שוטף ומאז התפרסם וזכה להערצה רבה מגדולי התורה.
סבל ייסורים רבים אך נהג לומר תמיד כי הכל לטובה ובליל שבת שנת ה'תקכ"ה בעת שלמד בספר הזוהר הקדוש השיב את נשמתו ליוצרה.