אמרו רז"ל: "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם"
עוד מימי אברהם אבינו אנו עדים לחשיבות מקום קבורת הצדיקים.
בשעה שמשה שלח לרגל את הארץ מסופר כי כלב בן יפונה נשתטח על קברי האבות בחברון, ע"י זה ניצול מעצת המרגלים ואדרבה עוד ירש חלקם.
כבר ראשונים כתבו על חשיבותם של קברי צדיקים, אף שלא הגדירום כמקומות קדושים וכך כותב למשל רבנו נסים גירונדי (ספרד, המאה הי"ד):
"ולפיכך בהימצא לנביאים והחסידים בדורות, יהיה השפע שופע עליהם, ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עימהם. ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויים להימצא השפע שם בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע הא-לוהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר, להימצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע הא-לוהי".
ובעל ה"שדי חמד" מוסיף כי אסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל. מכל מקום אם רוצה לצאת כדי להשתטח על קברי הצדיקים שרי...דאיכא מצוה להשתטח על קברי הצדיקים להגן עלינו כמ"ש בכלב בן יפונה וכו'...חיובא רמיא להשתדל להשתטח על קברי הצדיקים כי זכות גדול הוא. וכל שכן כשהולך להשתטח על קברי הצדיקים שבארץ ישראל שמקיים גם מצות עליית ארץ ישראל...
רבי חיים ויטאל בשער הגלגולים כותב: "טוב ללכת על קברי הצדיקים ולהתפלל עליהם ואמנם הצדיקים אשר קברותיהם נעלמים מבני אדם ואינם ידועים להם אלא לפרטים, הנה התפילות שהאדם מתפלל עליהם הם יותר מתקבלות..."

זוהר (סוף פרשת בהעלותך): ובכל מקום רוצה הקב"ה בכבודן של צדיקים יותר מבכבודו.
רבי ישראל - הבעל שם טוב הקדוש: העוסק בשבחי הצדיקים כאילו עוסק במעשי מרכבה.
אדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ' מפשיסחא – "היהודי הקדוש": אם מדברים מצדיקים עוקרים כל הסטרא אחרא.
זוהר (פרשת שמות): לולי תפילת הצדיקים לא היה קיום לבני האדם בזה העולם.
אדמו"ר האמצעי - רבי דובער שניאורי מליובאוויטש: הצדיק בהיותו בחיים נודע לו מחשבות אדם ותחבולותיו וכל שכן הנפש של הצדיק אחרי הסתלקותו.
רבי חיים חזקיהו מדיני (בעל "שדי חמד"): מצוה להשתטח על קברי הצדיקים להגן עלינו.
רבי מנחם מענדל טארים מרימנוב: אם מנדר אדם נרות עבור איזה נשמה, הנשמה הולכת אפילו לשאול תחתית לעשות לו טובה ומוציאו אפילו משאול תחתית.
מדרש במדבר רבה: הקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם.
רבי נתן שטרנהרץ - מוהרנ"ת (שיחות הר"ן): עיקר התעוררותו לעבודת השי"ת באמת היה ע"י סיפורי מעשיות מצדיקים.
רבינו בחיי (פרשת וישלח): אין ספק שהמשבח את הצדיקים תמיד אין זה כי אם מצד טבעו ומזגו הטוב.
"אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו", כלומר שאיש אל רעהו מדברים זה עם זה, מיראי ה' ומזכירין מעשיהם הטובים שעשו בחייהם, "ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה'", כלומר שנזכרו יראי ה' לפני השי"ת, על ידי סיפורים ממעשיהם הטובים, נזכרים לפני השי"ת ויש להם עליה על ידי זה. "ולחושבי שמו", פירוש הם עצמם אותן איש אל רעהו המדברים מיראי ה' ממעשיהם הטובים וממנהגיהם ודרכיהם בעבודת ה' נקראים חושבי שמו, כי צדיקים הן הן המרכבה כדאיתא ואלו חושבי שמו נזכרים גם כן לפני השי"ת, בשביל זה שגרמו עליה לנשמת הצדיק.

ישנם זמנים מיוחדים לתפילות על קברי הצדיקים
בשער רוח הקודש נכתב: "אם תייחד על קברי הצדיקים, עיקרם הוא בערב ראש חודש או ב-ט"ו לחודש, כי אז יש הכנה יותר משאר הימים, ובשבתות וימים טובים וראשי חודשים לא תשתטח, כי אז נפשותיהם עולות למעלה, ואפילו בחול המועד תוכל להתפלל עליהם, אבל לא תייחד".
האר"י הקדוש אמר כי מדי שנה בשנה ביום פקודת הצדיק, עולה נשמתו למדרגה יותר עליונה. לכן מאוד טוב אם יזכה האדם להיות על קברו באותו יום.
ר' צבי הירש בספרו "קב הישר" פרק פ"ח כותב: "...ולכן אין המנהג בניסן לילך על בית החיים להתפלל על הקברים ולומר תחנונים כמו בשאר ימים כדי שיהיה החודש ניסן כולו קודש".
"והרי קודם הילוך על ציון של צדיק, ובפרט איש כללי ובייחוד נשיא ישראל, צריכה להיות ההכנה בכל החמשת עניינים הנזכרים במאמר עניין ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי, ומתאימים לנר"ן ח"י של נפש כל אחד מישראל (אג"ק ח"י עמוד רס"ד).
הבקשה היא שהצדיק ברוב צדקתו ימליץ טוב על המבקש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה (אג"ק ח"ג עמוד תנ"ח).
אסור לישב על המצבה (הרמ"א) ואסור לדרוך על גבי קברים דאסורים בהנאה (קיצור שולחן ערוך).
בליקוטי הלכות מוהר"ן נאמר כי טוב ללמוד על קבר הצדיק מחידושי תורה שחידש, וכן נוהגין בארץ ישראל שעל כל קבר של כל תנא או נביא אומרים איזה פסוקים או מאמרים של אותו הנביא או התנא, כי שם מסוגל מאוד ללמוד תורתם הקדושה.
המהרש"א כותב כי האומר דבר בשם אומרו, שפתותיו של אומרו דובבות בקבר, כי דברי תורה שהיה מחדש בהיותו בחייו מחיים אותו חיי שעה בקבר.
ורבי ישראל (הבעל שם טוב הקדוש) אמר שהעוסק בשבחי הצדיקים כאילו עוסק במעשי מרכבה.
כל עניין המיתה אינו שייך כי אם בגוף, כי הנשמה היא נצחית, ובפרט נשמת צדיק שאינה שייכת כלל וכלל לגהינום, כף הקלע וכו', הרי עניין המיתה בה היינו הסתלקות, פירושה עלייה למדרגה נעלית יותר ואינו קרוי ח"ו מת וכמו שכתוב בזוהר (אג"ק ח"ג עמוד תנ"ח).

זכות כל הצדיקים תגן בעדנו ונזכה לראות בביאת גואלינו ובבנין בית מקדשינו בחסד וברחמים ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקיום הנבואה
בלע המוות לנצח הקיצו ורננו שוכני עפר.

מולד הלבנה

מולד הלבנה:
מולד הלבנה הינו הרגע שהלבנה עומדת בקו ישר בין השמש וכדור הארץ, צדה המואר של הלבנה מוסתר לחלוטין מכדור הארץ וכעבור שעות אחדות הוא מתחיל להיראות מחדש. הפרשי הזמן הממוצע שבין מולד למשנהו הוא כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים. כאשר רוצים לדעת את מולד הלבנה לחודש מסוים, עלינו לדעת את המולד הראשון בשעת בריאת העולם ולהוסיף לכל חודש 29.5 ימים ותשצ"ג חלקים. מתחילים לחשב את המולדות ממולד חודש תשרי שלפני בריאת העולם שחל אור ליום שני 5 שעות ו-204 חלקים לאחר שקיעת החמה (נקרא מולד בהר"ד).

סוגי מטבעות

פרוטה
איסר = 8 פרוטות
פונדיון = 16 פרוטות
מעה כסף = 32 פרוטות
דינר = 192 פרוטות
שקל [בלשון המקרא – בקע] = 384 פרוטות
סלע = 768 פרוטות
דינר זהב = 4,608 פרוטות
מנה = 18,432 פרוטות
ככר = 1,105,920 פרוטות

מידות נפח

זית [מידה הקשורה בעיקר להלכות אכילה] = 29 סמ"ק
ביצה = 58 סמ"ק
רביעית = 87 סמ"ק
לוג = 348 סמ"ק
קב = 1,392 סמ"ק
סאה = 8,352 סמ"ק
איפה = 25,056 סמ"ק
כור = 250,560 סמ"ק

מידות שטח

בית רובע: כ – 150 מ"ר
בית קב: כ – 600 מ"ר
בית סאה: כ – 3,600 מ"ר
בית כור: כ – 108,000 מ"ר

אצבע: מידת רוחב של האגודל – 2 ס"מ
טפח: כרוחבו של אגרוף קמוץ – 8 ס"מ
זרת: המרחק בין האגודל לבין קצה הזרת – 24 ס"מ
אמה: מידת אורך הנמדדת מהמרפק ועד קצה האמה – 48 ס"מ
מיל – 960 מטר.
פרסה – 3,840 מטר.

שעה זמנית

שעה המחושבת עפ"י אורך היום או הלילה. החישוב הוא חלק אחד משנים עשר מאורך היום או מאורך הלילה. בקיץ היום הינו ארוך ביחס ללילה ואילו בחורף הלילה הוא ארוך ביחס ליום, לכן אורך שעה זמנית בדקות משתנה בהתאם ויהיה 60 דקות בדיוק רק ביום בו אורך היום שוה לאורך הלילה.

הדלקת נרות שבת קודש

זמן הדלקת הנרות בעש"ק: כפי המבואר בשו"ע (או"ח רס"א ב'), יש להוסיף מחול על הקודש, על כן צריך להקדים בהדלקת הנרות.
בנוגע לשיעור זמן תוספת שבת קיימים מנהגים שונים:
מנהג ירושלים עיה"ק תובב"א להדליק נרות בערש"ק 40 דקות לפני שקיעת החמה וכן המנהג בפתח-תקווה (כי מייסדיה היו בני ירושלים שקבעו בה את מנהגיה).
בחיפה ומקומות נוספים נהוג להדליק נרות בערב שבת קודש חצי שעה לפני שקיעת החמה.
בבאר-שבע וסביבתה, בבני-ברק ובתל-אביב נהוג להדליק נרות 22 דקות לפני שקיעת החמה.