fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad
בתו (היחידה): אסתר שרה (בעלה המקובל יעקב שאלתיאל נינייו).
מתלמידיו: ר' בכור אהרן אלחדיף, ר' חביב חיים דוד סתהון, ר' יוסף שמואל אבולעפיה, ר' מסעוד חג'ואל, ר' רפאל חיים משה בן נאים.
נולד בשנת ה'תקנ"ב לערך באיטליה ונודע כעשיר גדול.
בשנת ה'תקפ"ז עלה לארץ ישראל, התגורר בטבריה ומתוך חיבה והערצה של התושבים כונה "הסניור". בשנת ה'תקצ"ט ייסד בית כנסת על שמו "בית מדרש חשמ"ך [חיים שמואל כהן]" אולם בפי רוב התושבים נקרא "בית כנסת סניור".
בחודש תשרי ה'תר"א יצא מטעם חכמי טבריה כשד"ר [שליח דרבנן] לטורקיה על מנת לאסוף תרומות וסיוע לשיקום העיר ותושביה מהחורבן שהותירה רעידת האדמה שהתרחשה בשנת ה'תקצ"ז.
בשנת ה'תר"ד שוב נדד בין ערי יוון ואיטליה ובמהלך מסעו רכש אלפי ספרים וכתבי יד נדירים. עם שובו לטבריה בשנת ה'תר"ה הקים ספריה גדולה ופתח בבית הכנסת ישיבה על שמו 'מדרש שמואל'. מונה לראב"ד [ראש אב בית דין] ולרב ראשי של טבריה והשלטון העותומאני הכיר בו כ"חכם באשי" והעניק לו סמכויות רבות.
הקים את המבנה על קבר רבי מאיר בעל הנס, בכל יום שלח שליחים לבתי הכנסת ברחבי העיר על מנת שיבדקו מי לא הגיע לתפילה ומי לא קבע עיתים לתורה, לאחר תפילת שחרית שאל כל אדם שפגש אם הניח תפילין והתפלל ולעיתים ביקש לראות את סימני רצועות התפילין על הזרוע. הזהיר את הנערים שלא להשאיר בלורית בעת התספורת, גם הגויים קמו לפניו על מנת לכבדו ואף הגיעו אליו לדון בענייניהם וכאשר התהלך ברחוב הנשים נכנסו לבתיהן.
בשנת ה'תר"ח יצא שוב לאיטליה בשליחות הקהילה ובשובו הקדיש את רוב זמנו לביסוס הישיבה ולכתיבת ספר שו"ת [שאלות ותשובות]. לאחר פטירת חתנו (המקובל יעקב שאלתיאל ניניו) בשנת ה'תר"ט דאג לחינוך שני בניו (ר' אבא ור' מאיר).
בשנת ה'תרל"ג השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• מדרש שמואל: שו"ת