fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikd
אביו: ר' מימון.
בנו: ר' אברהם הנגיד.
אחיו: ר' דוד.
סבא: ר' יוסף (מצד אביו).
מוריו: ר' יוסף הלוי אבן מיגאש, ר' מימון [אביו].
מתלמידיו: ר' יוסף אבן עקנין, ר' שלמה סגן הכהנים.
נולד בי"ד ניסן ד'תתצ"ה בעיר קורדובה (ספרד).
מילדותו ניכר כבעל מידות נעלות, חכמה וכושר זיכרון מופלא. בגיל 8 החל ללמוד עם ר' יוסף הלוי אבן מיגאש ולאחר פטירתו שקד יומם ולילה על לימוד התורה עד שידע בעל-פה את התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], תלמוד ואלפסי, רכש ידע בחכמת הטבע והחשבון, מדעים, פילוסופיה ורפואה ובגיל 16 כתב את חיבורו "ביאור מילות ההיגיון" ואת "איגרת השמד".
בעקבות רדיפות המוסלמים הקנאים משפחתו ברחה מקורדובה לעיר אלמריה (ספרד) בהמתנה ובתקווה לשובם לקורדובה אולם בשנת ד'תתקי"ט כאשר המוסלמים הקנאים החלו בכיבוש אלמריה וכפו על התושבים להתאסלם עבר עם הוריו לעיר פאס (מרוקו).
התפרסם כגאון וכונה בערבית 'אבו עמרן מוסא מימון עבדאללה'. לאור בעיית האנוסים שרק למראית עין נראו כמוסלמים כתב את חיבורו "מאמר קידוש השם". בעקבות התגברות הקנאות המוסלמית במרוקו ורדיפת היהודים שוב ברח בד' אייר ד'תתקכ''ה יחד עם משפחתו. במהלך הפלגתם התחוללה בים סערה ולאחר שנדר כי אם ינצל יקדיש יום זה [י' אייר] ללימוד תורה, תפילה ועשיית צדקה במשך כל חייו הסערה שקטה. בג' סיון הגיע לנמל עכו (ישראל) וקבע יום זה כיום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים לצאצאיו עד סוף כל הדורות. בו' חשוון ד'תתקכ"ו הגיע עם שיירה לירושלים ובט' חשוון לחברון ונדר כי ימים אלו יהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה'. בעקבות קשיי המחיה והסכנות נאלץ לעבור עם אחיו, אחותו ואביו למצרים והתגורר בעיר אלכסנדריה. לאחר פטירת אביו עבר לקהיר (מצרים) ולדעה אחרת עבר בשנת ד'תתקכ"ז לפוסטט [קהיר העתיקה] (מצרים). מונה לדיין ולרב הקהילה, חיזק את ענייני הדת, הרחיק את הקהילה היהודית ממנהגי הקראים ובשנת ד'תתקכ"ח סיים לכתוב את פירושו למשנה בערבית לאחר 10 שנות כתיבה גם במהלך כל נדודיו וקרא לו בערבית "שראג" ["ספר המאור"]. כמסורת אבותיו ובהתאם לפירושו כי אין לעשות את התורה קרדום לחפור בה סרב לקבל שכר מהקהילה, מסר את ממונו לאחיו (דוד) שעסק במסחר באבנים טובות והשתתף ברווחיו. לאחר שאחיו טבע באוקיינוס ההודי התאבל עליו כ-8 שנים ובמשך כשנה סבל חוליים. על מנת לפרנס את משפחתו ואת בת אחיו ואלמנתו החל לסחור באבנים טובות.
נעצר על ידי השלטונות לאחר שאחד מידידיו המוסלמים מפאס ראה אחת מאיגרותיו והאשים אותו בחירוף דת האסלאם אולם השופט טען כי אין עונש בגידה על אנוס העובר על אמונה שנתקבלה בכפיה ושיחרר אותו.
נשא לאשה את אחות אבו אלמאלי ששימש כאחד מיועציו של ראש הממשלה [וגם הוא נשא לאשה את אחות הרמב"ם] ולפרנסתו החל לעסוק במדע ורפואה. לאחר שמנהיגי הקהילה היהודית בתימן פנו אליו בבקשת עצה בעניין משיח השקר שהופיע בתימן וגזירת השמד של המוסלמים הקנאים כתב בשנת ד'תתקל"א את "אגרת תימן" וביקש שיעתיקו את האיגרת ויפיצו בין כל היהודים אולם יזהרו שלא תגיע לצורריהם.
טרם החל בכתיבת ספר הלכות אשר יקיף את כל התורה שבעל-פה כתב בשנת ד'תתקל"ב כהקדמה את "ספר המצוות" בשפה הערבית. בשנת ד'תתקל"ו כינס רבנים ותלמידי חכמים ממצרים על מנת לקבוע תקנות שונות בענייני אישות, סדרי בתי המשפט, מנהגי בית הכנסת וכדומה שיונהגו עד ביאת המשיח. בשנת ד'תתקל"ז החל בכתיבת חיבורו "משנה תורה" [המכונה "היד החזקה" על-שם שמכיל י"ד=14 חלקים] בו קיבץ את כל ההלכות מתוך התלמוד הבבלי והירושלמי ומחבורי תנאים, אמוראים, גאונים וחכמי צרפת על פי נושאים ראשיים ומשניים. כאשר סיים את כתיבתו בשנת ד'תתקמ"א נגלה אליו אביו בחלום כשהוא מלווה באדם נוסף ואמר לו כי זהו משה רבנו שבא לראות את חיבורו ולאחר שמשה רבנו עיין בספר אמר לו 'יישר כוחך!'.
על מנת לספק תשובות לאלו שנחשפו לתורת הפילוסופיה והתעוררו בקרבם ספיקות בענייני אמונה כתב את הספר "מורה נבוכים".
נהג לחגוג בכ"ח אייר היות וביום זה מצא ספר תורה שהיה מיוחס לעזרא הסופר ולאחר שהשווה את נוסח הספר עם ספר שהיה ברשותו קודם לכן מצא כי הם זהים לחלוטין!
בגיל 51 נולד בנו – ר' אברהם [אשר נתמנה במקומו לנגיד על יהודי מצרים ולרופא המלך].
התפרסם בחוכמתו ובידיעותיו הנרחבות ברפואה ובשנת ד'תתקמ"ז מונה כרופאו האישי של מלך מצרים [צלאח א-דין] וכראש הדיינים. השיב לשאלות שהופנו אליו ממקומות שונים בענייני הלכה ובענייני ציבור. לאחר דיכוי המרד בתימן ומינוי אחיו של מלך מצרים למושל תימן פעל להטבת מצב היהודים וביטול גזירת השמד ויהודי תימן שהכירו לו טובה על כך קבעו לומר ב'קדיש' את הנוסח "בחייכון וביומיכון ובחיי רבנא משה בר מימון".
טרם פטירתו ביקש מתלמידיו להיקבר בארץ ישראל ובליל שני שנת ד'תתקס"ה השיב את נשמתו ליוצרה. תלמידיו הלכו אחר ארונו שהונח על מרכבה מפוארת הרתומה לששה סוסים שהשאיל להם מלך מצרים וכאשר הגיעו לארץ ישראל טענו יהודי ירושלים כי ראוי לקבור אותו בירושלים אך יהודי טבריה טענו כי עליו להיקבר בסמוך לקרובי משפחתו. תוך כדי וויכוח הופיע חבורת שודדים והסוסים עם הארון החלו לדהור לכיוון טבריה עד למקום קבורתו כיום.
מכונה "הנשר הגדול" ונאמר עליו "ממשה עד משה לא קם כמשה". ר' חיים דוד אזולאי [החיד"א] אמר כי ממשה רבנו עד זמן הרמב"ם לא היה תנא, אמורא או גאון ששמו "משה"!
מספריו:
• אגרת השמד: בה יצא להגנת אנוסי האסלאם, לימד עליהם זכות ויעץ לעזוב את תחום המדינה עד עבור הגזרות (
ק)
• אגרת תחיית המתים: לחיזוק האמונה בתחיית המתים (
ק)
• ספר המצוות: מפתח לחיבורו משנה תורה (
ק)