fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadi
מוריו: ר' חנינא, ר' יוחנן, ר' מני, שמואל.
מתלמידיו: ר' אחא בר עויא, אשיאן בר יקים.
נולד בבבל (עיראק) למשפחת כהונה.
בתלמוד הירושלמי מכונה 'יסא/ייסא/יסה'.
למד בנהרדעא בבית מדרשו של שמואל, עלה לארץ ישראל ונמנה על דור שלישי לאמוראים.
התגורר בעיר טבריה וכאשר רצה לרחוץ בחמי טבריה פגע בו לץ אחד שהכה אותו על צווארו ואמר בדרך שחוק שעדיין צווארו רפה (תלמוד ירושלמי ברכות פרק ב' הלכה ח').
העריץ את רבו ואמר 'אילו לא סלקית [עליתי] לארץ ישראל אלא לשמוע דבר זה דיי' (תלמוד ירושלמי ערלה פרק ג' הלכה ז'). חברו ובן זוגו היה ר' אמי. כשנסמכו [להוראה] רבי אמי ורבי אסי שרו להו כל מן דין וכל מין דין סמוכו לנא [כמות אלו הוו סומכין לנו לקרותן רבי ולמנותם דיינין] (רש"י – תלמוד בבלי כתובות י"ז/א') ושניהם נקראו בתואר "כהני חשיבי דארעא ישראל" (תלמוד בבלי מגילה כ"ב/א').
רבי יהודה נשיאה [השני] שלח את רבי חייא, רבי אסי ורבי אמי לעיירות בארץ ישראל לבדוק את מצב החינוך (תלמוד ירושלמי חגיגה פרק א' הלכה ז'). ר' אלעזר כיבד את ר' אסי וקרא לו – מופת הדור (תלמוד בבלי חולין ק"ג/ב'), אך לא התרצה ללמוד עמו מעשה מרכבה (תלמוד בבלי חגיגה י"ג/א').
'רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי' (תלמוד בבלי שבת י'/א'), 'רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר [13] בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי' (תלמוד בבלי ברכות ח'/א'). עסק בגמילות חסדים, בעיקר עם גרים (תלמוד ירושלמי חגיגה פרק א' הלכה ז'). 'רבי אסי צם שמונים יום לראות את רבי חייא רבה לסוף חזי ליה וכהו עיניו' (תלמוד ירושלמי כלאים פרק ט' הלכה ג'). איש אחד ראה בחלומו את הרקיע נופל ואחד מתלמידי רבי יוחנן סמך אותו שלא ייפול. רבי יוחנן העביר לפניו את כל תלמידיו למען יראה אם מכירם, והלה זיהה את רבי אסי כאיש אשר ראה בחלומו (תלמוד ירושלמי כלאים פרק ט' הלכה ג').
'אמר רבי אסי קשה היא הפרנסה כפליים כלידה' (בראשית רבה פרשה כ'/ט'). 'לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם' (תלמוד בבלי חולין פ"ד/ב').
"מעשה ברבי אסי, כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו, מצאו בוכה. אמר לו: רבי, מפני מה אתה בוכה? יש תורה שלא למדת ולימדת, הרי תלמידיך יושבים לפניך. יש גמילות חסדים שלא עשית. ועל כל מידות שהיו בך, היית מתרחק מן הדיינין, ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי ציבור. אמר לו: בני, עליה אני בוכה, שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל" (תנחומא משפטים ב'). בשעה שנפטר 'איעקרו כל אילניא' (תלמוד בבלי מועד קטן כ"ה/ב') 'ונפל קסיטולין [המבצר] דטיבריה' (תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ג' הלכה א').
לאחר פטירתו נתקבצו החכמים לבית המדרש ואמרו 'כל ששמע שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני חבריו כדי לצרפם שלא ישתכחו' (רש"י – תלמוד בבלי קידושין י"ג/א').