fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikd
אביו: אדמו"ר רבי ישראל מסטולין ["הינוקא"].
אמו: הרבנית ברכה שיינדל.
אשתו: הרבנית מרגלית (בזיווג ראשון), הרבנית פריידא (בזיווג שני).
בנותיו: מזיווג ראשון – הרבנית פייגא (בעלה ר' עזרא הלוי שוחט) ושרה חיה.
אחיו: אדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקרלין, ר' אהרן, ר' אשר, אדמו"ר רבי יעקב חיים מסטולין-דטרויט ואדמו"ר רבי משה מסטולין.
אחיותיו: מרת חוה (בעלה אדמו"ר רבי שלום ספרין מקומרנא), מרת חנה (בעלה אדמו"ר רבי שלום רוקח מאפטא), מרת מרים (בעלה ר' אברהם יעקב שפירא מגוויזדץ) ומרת רבקה (בעלה ר' משה טברסקי מסטפין).
סבא: אדמו"ר רבי אשר [השני] מסטולין (מצד אביו), ר' דוד טברסקי מזלטופול (מצד אמו).
סבתא: הרבנית שרה דבורה (מצד אביו), בת ציון ציפורה פייגה (מצד אמו).
בנו השישי של אדמו"ר רבי ישראל מסטולין ["הינוקא"] נולד בז' אב ה'תר"ס בעיירה סטולין (בלארוס) ונקרא על שם אדמו"ר רבי יוחנן טברסקי מרחמסטריווקה.
מילדותו ניכר בכישרונותיו הנעלים, בפיקחותו וחריפות שכלו וכבר בגיל 6 נודע כבעל רוח הקודש.
בב' תשרי ה'תרפ"ב נפטר אביו וכעבור חודשיים בכ' כסלו ה'תרפ"ב נשא לאשה את בתם של פייגא יענטא ור' שמעון שלמה לנדא מהעיר אליק [אוליקה] (אוקראינה). כעבור תקופה קצרה נתבקש על ידי חסידי סטולין-קרלין שהתגוררו באזור להנהיג את עדת החסידים ולקראת חג הפסח באותה שנה התיישב בעיר לוצק (אוקראינה) והחל לכהן כאדמו"ר לחסידי סטולין-קרלין. ייסד בית מדרש וישיבה לתלמידים מצטיינים.
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה והנאצים התקרבו ללוצק הצליח בניסים גדולים להימלט לרוסיה יחד עם זוגתו, שתי בנותיו ואחדים ממקורביו. במהלך שהותם בעיר בישקק [פרונזה] (קירגיזסטן) נפטרה בתו [שרה חיה שהייתה בגיל 19] בו' אייר ה'תש"ב ולמחרת בז' אייר נפטרה זוגתו (מרגלית).
בכ"ט אלול ה'תש"ב אמו ושני אחיו – ר' אשר ואדמו"ר רבי משה מסטולין נרצחו על ידי הנאצים בטבח שנערך ביהודי סטולין בערב ראש השנה. בי"ד חשון ה'תש"ג נרצח אחיו (אדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקרלין). בחודש אב ה'תש"ג נרצח בעיר ורשה (פולין) אחיו – ר' אהרן.
לאחר שהמלחמה הסתיימה שהה במחנה ששלטונות ארה"ב הקימו בגרמניה והשתדל להסתיר את זהותו על מנת שלא יגלו כי הינו אדמו"ר אך כל יום ששי הסתתר באחד הצריפים במחנה ושקד כל היום על לימוד התורה כהכנה לשבת קודש.
בו' אייר ה'תש"ו נפטר אחיו (אדמו"ר רבי יעקב חיים מסטולין-דטרויט) ונטמן בדטרויט (ארה"ב).
כאשר נודע לחסידי קרלין-סטולין בארץ ישראל כי הוא נותר בחיים מכל משפחתו פעלו במרץ בראשות ר' יהושע העשיל הלטובסקי להשגת אישורי עליה ובכ"ג אייר הגיע לארץ ישראל. התיישב בחיפה, פעל לאחד את כל חסידי קרלין שבארץ ישראל לקהילה אחת ללא פילוגים, איחד בין ישיבת "בית אהרן" לישיבת "פאר ישראל" וקראה "בית אהרן וישראל", איחד את שלושת בתי הכנסת בתל אביב לבית כנסת אחד ברחוב בר כוכבא ומינה את אדמו"ר רבי אהרן הכהן רוזנפלד מפינסק-קרלין לעמוד בראש חבורת תלמידי חכמים.
בשנת ה'תש"ח עבר להתגורר בארה"ב והתגורר בשכונת ויליאמסבורג (ניו יורק).
נשא לאשה את בתם של הרבנית מלכה ואדמו"ר רבי יצחק מוסקוביץ' משאץ-ראדוביץ.
ייסד חבורה קדושה של תלמידי חכמים, דרש מחסידיו להתפלל בהתלהבות, להתמיד בלימוד התורה וטען כי גם לישון צריך כמו יהודי. ניכר בענוותנותו וברח מן הכבוד, עודד את העלייה לארץ ישראל וייסד מוסדות גדולים בארצות הברית ובארץ ישראל. נודע כפועל ישועות ורבים נהרו לקבל את עצתו וברכתו אולם בשנת ה'תשט"ו חלה בסוכרת והפסיק לקבל אנשים למעט מקרים בודדים.
בחודש כסלו הובהל לבית הרפואה ובבוקר יום שלישי שנת ה'תשט"ז השיב את נשמתו ליוצרה.
התעורר וויכוח בין החסידים בארה"ב ובישראל היכן לקוברו, בהתאם לגורל שהוטל על פי הצעת אדמו"ר רבי ישראל אלעזר הופשטיין מקוז'ניץ נטמן בחלקת החסידים "נחלת בית אהרן וישראל" שייסד בניו יורק והוכרז כי הקבורה היא על תנאי. כעבור יומיים בכ"ג כסלו החסידים בארץ ישראל השיגו פסק דין מהרב הראשי לישראל רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ולאחר מכן גם מר' פנחס עפשטיין
[ראב"ד ה"עדה החרדית" בירושלים], ר' ישראל יצחק רייזמאן, ר' דוד יונגרייז, ר' דב בעריש ווידנפלד [הגאון מטשבין], ר' צבי פסח פרנק להעלותו לארץ ישראל. לאחר שבי"ז סיון התגלה לבתו
(פייגא) בחלום שנשנה מספר פעמים וביקש להעבירו לארץ ישראל דרשה להעבירו לבית החיים העתיק בטבריה ובאופן פלאי נתגלה מקום אחד פנוי בסמוך לקברו של רבי מנחם מענדיל מוויטבסק. בט' אדר שני ה'תשי"ז התקבל פסק דין סופי של ר' משה פיינשטיין, ר' אפרים זלמן הלפרין ור' יוסף אליהו הענקין בעד ההעברה לארץ ישראל. כעבור כשנה וחצי, בי"ח אדר שני ה'תשי"ז
ארונו שהיה שלם ללא כל סימני ריקבון הועלה לארץ ישראל והובא לקבורה בבית הקברות העתיק בטבריה. כאשר פתחו את מכסה הארון נתגלה כי
גופו שלם כשהוא לבוש בתכריכים כביום הקבורה!