אביו: ר' אברהם.
אמו: פרחה.
אשתו: אסתר.
בניו: ר' אברהם, ר' אליהו, ר' יוסף יצחק, ישראל, מאיר, ר' מיכאל, ר' משה ושמעון.
בנותיו: גאולה מרים (ר' מיכאל אזולאי בעל "מעיין המועדים") עליזה (בעלה ר' יעקב יהודיוף) ופרחיה (בעלה ר' שמעון אביחצירא).
סבא: ר' משה (מצד אביו), ר' מכלוף שיטרית (מצד אמו).
סבתא: עישא (מצד אביו), אסתר (מצד אמו).
מוריו: ר' ישראל אביחצירא ["בבא סאלי"], ר' מאיר אביחצירא ["בבא מאיר"].
מתלמידיו: המקובל רבי אלעזר אביחצירא, המקובל רבי ברוך אביחצירא ["בבא ברוך"], המקובל רבי דוד חי אביחצירא.
נולד בחודש אלול שנת ה'תר"ף בעיר ארפוד (מרוקו) למשפחת סופרי סת"ם [ספרי תורה, תפילין, מזוזות] מפורסמת ונקרא 'מסעוד על שם ר' מסעוד אביחצירא [אביו של "בבא סאלי"].
בגיל 7 התייתם מאביו ובגיל 14 התייתם גם מאמו, נותר בודד ללא אחים ואחיות וגדל בביתם של הסבים שדאגו לכל צרכיו. לאחר שר' ישראל אביחצירא ["בבא סאלי"] הכיר במעלותיו החל להדריך אותו בעבודת ה' ומינה אותו כיד ימינו ולשמש כחזן בלעדי בכל התפילות בבית הכנסת המרכזי.
בשנת ה'תש"ה ה"בבא סאלי" דאג להשיא לו לאשה את בתם של פרחה ואברהם שיטרית. לפרנסתו שימש כר"מ [ריש מתיבתא – ראש ישיבה] בישיבת "אוהלי יוסף יצחק" בארפוד, נודע כסופר סת"ם מומחה ולמד שחיטה אך לא עסק בכך. מונה על ידי ר' מאיר אביחצירא לשמש כ"ספרא דדיינא" בבית הדין בארפוד האחראי להכין את התיקים לקראת הדיון, לרשום את פרוטוקול הדיון ואת ההחלטות שהתקבלו. שימש כשליח מטעם רבני משפחת אביחצירא לממשל במרוקו שהתייחסו אליו בכבוד רב, העניק צדקה ביד רחבה לכל נזקק ונהג לערוך "תיקונים" ולטבול במקווה גם כאשר המים היו קפואים.
בשנת ה'תשכ"ב עלה לארץ ישראל ולמרות שר' יצחק אביחצירא ["בבא חאקי"] הציע לו לכהן כרב העיר לוד העדיף להתגורר בעיר הקודש טבריה בסמוך לדודו – ר' יצחק מלול [אח של אביו].
כאשר נולדה בתו הראשונה (פרחיה) לאחר שכבר היו לו 7 בנים, "בבא חאקי" וזוגתו הגיעו לבקרו בטבריה עם בן הזקונים שלהם (שמעון) ואמרו כי באו לומר "מזל טוב" והביאו עמם את החתן [בהגיע פרחיה לגיל 18 אכן התחתנה עם ר' שמעון].
לפרנסתו עבד במועצה הדתית בטבריה, ערך קידושין וכתב גיטין. שקד על לימוד תורת הנגלה והקבלה, התפלל במתינות ובדביקות, מסר שיעורים בבית כנסת "קהילת יעקב" בשיכון ד' וכתב חידושי תורה על פרשות השבוע והזוהר אולם לא הוציאם לאור. נודע כבעל יראת שמים והתפרסם כפועל ישועות, כיבד כל אדם והשכין שלום בין אדם לרעהו ובין איש לאשתו, רבים נהרו לקבל את עצתו וברכתו ואת כולם קיבל במאור פנים.
בשנת ה'תשע"ב אושפז בבית הרפואה "פוריה" בטבריה לאחר שלקה באירוע מוחי, במשך חמישה ימים היה בתרדמת וביום שבת השיב את נשמתו ליוצרה.
תמונת הצדיק באדיבות בנו של הצדיק - ר' יוסף יצחק מלול