אביו: ר' דוד (בעל "וידבר דוד").
אמו: ג'והרה.
אשתו: מעתוקה זהרה (בזיווג ראשון), שולטנא (בזיווג שני).
בנו: מזיווג ראשון – ר' משה ור' נסים.
בתו: מזיווג ראשון – בכורה אסתר (בעלה בזיווג ראשון ר' בצלאל מכסומוף ובזיווג שני ר' אליהו זרח).
אחיו: ר' יעקב ור' מאיר (בעל "ויאמר מאיר").
סבא: ר' יעקב (מצד אביו).
מוריו: ר' אברהם אביחצירא, ר' דוד [אביו].
נולד בשנת ה'תרמ"א בעיר טבריה (ישראל) ועל פי מסורת המשפחה הינו צאצא לרבי יוסף אבן עקנין שנמנה על רבני העיר פאס (מרוקו).
מילדותו שקד על לימוד התורה יחד עם אביו אך בגיל 16 התייתם מאביו ויחד עם אחיו הצעיר (ר' מאיר) גדל תחת חסות אחיו הבכור – ר' יעקב.
נשא לאשה את בתם של מרים ור' אברהם אביחצירא
(בעל "פרי מגדים"). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת ה'תרע"ד גורש על ידי השלטון העותומאני לאלג'יריה היות והיה בעל אזרחות זרה ואילו זוגתו נותרה בטבריה. על אף הסבל והדוחק הכלכלי השתדל לסייע למגורשים נוספים, שקד על לימוד התורה ואף כתב חלק מספריו, עם סיום המלחמה בשנת ה'תרע"ט שב לארץ ישראל. בשנת ה'תר"ף הדפיס את ספרו "ילקוט בן דוד" על מאמרי רז"ל
[רבותינו זכרונם לברכה] שהובאו בספר "ילקוט דוד" שחיבר אביו, בשנת ה'תרפ"ז הוציא לאור יחד עם אחיו את ספרו של אביו "וידבר דוד" ויצא כשד"ר
[שליח דרבנן] לאלג'יריה, מרוקו ותוניסיה מטעם כוללות רבי מאיר בעל הנס בטבריה. בשנת ה'תרפ"ט יצא כשד"ר מטעם כוללות רבי מאיר בעל הנס בטבריה ומטעם העדה המערבית בירושלים, ישיבת "בית א-ל" וקהילת היהודים בחברון. בכ"ח חשון ה'תרפ"ט שהה בעיר פאס (מרוקו) והספיד את ר' שלמה אבן דנאן
(בעל "אשר לשלמה") שנפטר באותו יום.
לאחר שהראו לו בחלום כי עליו להדפיס את ספרו הוציא לאור בשנת ה'תרצ"ג את הספר "דורש סמוכים" ובשנת ה'תרצ"ח שוב יצא כשד"ר מטעם כוללות רבי מאיר בעל הנס בטבריה. העניק הסכמה לספר "רקיק אחד" לר' יעיש קריספין, פעל להקמת בית כנסת "מטה שמעון" בטבריה וחיבר פיוטים לכבוד שבת,
ברית מילה ו
פורים. נודע בבקיאותו בכל התורה ועם זאת ניכר בענוותנותו ונהג לחתום "קטינא דקטינין" [קטן שבקטנים].
בנו (ר' משה) נבחר לכהן כרב ומו"ץ [מורה צדק] באחת המושבות אולם טרם החל לכהן חלה ונפטר בז' תשרי ה'תשי"א, מרוב צער כחודש לאחר מכן בליל שבת י"ז חשון נפטרה זוגתו (מעתוקה זהרה) ונטמנה בבית החיים העתיק בטבריה.
נשא לאשה את בתה של בוליסה ששון.
בחודש שבט ה'תשט"ז הדפיס בירושלים את ספרו "נאה דורש" ובחודש שבט ה'תשי"ח הדפיס באי ג'רבה (תוניסיה) את ספרו "דבר השוה" וקרא לו בשם זה על מנת להורות כי הוא פשוט מאוד ודבר השוה לכל נפש להבין ללא יגיעה את החידושים שבו.
בשנת ה'תשכ"ה השיב את נשמתו ליוצרה ובמהלך הלוויה נסגרו כל החנויות בעיר.
מספריו:
• דורש סמוכים: על התורה (
ק1/
ק2)
• ילקוט בן דוד
• נאה דורש
• עמק השוה: על הנ"ך