fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi

אביה: ר' מאיר שלמה הלוי ינובסקי [רבה של ניקולייב].

אמה: הרבנית רחל.

בעלה: המקובל ר' לוי יצחק שניאורסאהן.

בניה: ר' דובער, ר' ישראל אריה ליב ואדמו"ר רבי מנחם מענדל.

אחיה: ישראל לייב.

אחיותיה: מרים גיטל (בעלה ר' שמואל שניאורסאהן) ועטיל (בעלה ר' זלמן מריאש).

סבא: ר' ישראל לייב (מצד אביה) ור' יצחק פושניץ (מצד אמה).

סבתא: הרבנית ביילא רבקה (מצד אביה).

נולדה בכ"ח טבת ה'תר"ם בניקולייב (אוקראינה).

בצעירותה עסקה בהעתקת מאמרי חסידות חדשים של אדמו"ר הרש"ב שהגיעו מליובאוויטש על מנת להפיץ את תורת החסידות.

אדמו"ר הרש"ב הציע לאביה את השידוך עם ר' לוי יצחק והחתונה נקבעה לי"ג סיוון. מאחר וחלתה אביה רצה לדחות את מועד החתונה אולם אדמו"ר הרש"ב סרב ואמר כי אין ממה לחשוש. בשנת ה'תר"ס נישאה לר' לוי יצחק בהתאם למועד שנקבע, התגוררו בניקולייב ונסמכו על שולחן אביה ובי"א ניסן ה'תרס"ב נולד בנם הבכור (אדמו"ר רבי מנחם מענדל מליובאוויטש).

בהתאם להוראת אדמו"ר הרש"ב מונה בעלה (ר' לוי יצחק) בשנת ה'תרס"ט לרבה של יקטרינוסלב [דנייפרופטרובסק] ובמשך 30 שנות כהונתו סייעה רבות ותרמה להצלחת בעלה. היתה בקיאה בשפה האוקראינית והשתדלה לקרב ליהדות את הצעירים היהודים שלמדו באוניברסיטה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עמדה בראש ארגוני הסיוע לפליטים היהודים והגישה את עזרתה במשך שעות היום והלילה.

בכ"ג אלול ה'תרצ"ז נפטר אביה וניטמן בניקולייב.

לאחר שבעלה נעצר על ידי השלטונות עקב פעילותו הנמרצת בענייני הדת, הוזמנה לחקירה ונדרשה במשך שעות לספר על כל פעולות בעלה וקשריו עם אנשים שונים. על-אף הקשיים הרבים הצליחה לאתר את מקום הימצאו ולשלוח עבורו מצרכי מזון כשרים. כעבור 10 חודשי מעצר ב-5 בתי סוהר שונים נגזר עליו בשנת ה'תרצ"ט 5 שנות גלות בצ'אילי (קזחסטן) ואז קיבלה היתר להיפגש עמו ביום ההעברה לגלות. למרות הקושי בהשגת כרטיס נסיעה ומזג האוויר הקשה נסעה לחרקוב על מנת להיפגש עמו טרם יציאתו לגלות והשיגה עבורו מזון כשר.

בהיוודע לה מקום הימצאו בגלות שלחה בהתאם לבקשתו טלית, תפילין, ספרי קודש ומזון כשר. ניסתה ללא הועיל להביא לשחרורו ולקראת חג הפסח שנת ה'ת"ש הצטרפה אליו והקלה על סבלו. במהלך שהותם בגלות יצרה במו ידיה דיו מלאכותי והשיגה ניירות על מנת שבעלה יכתוב את חידושיו על התורה [הובאו לדפוס מאוחר יותר בספרים "ליקוטי לוי יצחק" ו"תורת לוי יצחק"]. כעבור זמן חזרה לביתה על מנת לשלוח לו מזון כשר שהשגתו הייתה קלה יותר במקום מגוריה, לשמור על דירתם ולפעול לשחרורו או העברתו למקום בעל תנאים טובים יותר.

בכ"ד תשרי ה'תש"ב נרצחה אמה על ידי הנאצים.

לאחר שהצליחו במאמצים רבים לשחרר את בעלה מהגלות בשנת ה'תש"ד, עברה להתגורר עמו באלמא אטא (קזחסטן), טיפלה בו במסירות ובעת פטירתו ישנה מרוב עייפות. כאשר התעוררה ונודע לה על פטירתו התגברה על רגשותיה ולא בכתה אולם בעת הלוויה פרצה בבכי וזעקה: 'אדם גדול – על מי נטשת אותי?'

בתחילת שנת ה'תש"ו חזרה למוסקבה ובמשך חודשים ספורים שהתה בקרסקובה, אולם היות ושהותה הייתה בלתי חוקית והאנשים שסייעו לה חששו לשהות במחיצת אישה למשפחת שניאורסאהן נאלצה בכל יום לחפש מקום לינה אחר.

בשנת ה'תש"ז הצליחה לצאת מרוסיה ובמסירות נפש הבריחה את כתבי בעלה, הגיעה לפאריז (צרפת) ולראשונה נפגשה עם בנה הבכור (אדמו"ר רבי מנחם מענדל מליובאוויטש) לאחר כ – 20 שנה שלא התראו. הפליגה עמו לניו יורק (ארה"ב) והתגוררה בברוקלין כ – 17 שנים עד שביום שבת קודש שנת ה'תשכ"ה השיבה את נשמתה ליוצרה. למחרת יצא מסע הלוויה מביתה שבשכונת "קראון הייטס" (ניו-יורק).

לאחר פטירתה התגלו זיכרונות שכתבה באידיש אשר תורגמו לעברית והוצאו לאור בספר "אם בישראל". בשנת ה'תשל"ז הוקם בצפת מוסד חינוכי 'בית חנה' על שמה.