אביה: ר' אברהם שניאורסאהן מקישינוב.
אמה: הרבנית יוכבד.
בעלה: אדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן [הריי"ץ].
בנותיה: הרבנית חיה מושקא (בעלה אדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסאהן), הרבנית חנה (בעלה ר' שמריהו גוראריה) והרבנית שיינא (בעלה ר' מנחם מענדל הכהן הורנשטיין).
אחיה: ר' בן-ציון.
אחותה: מרת מלכה שאסע (בעלה ר' פנחס זאניס).
סבא: אדמו"ר רבי ישראל נח מניעז'ין (מצד אביה), ר' יהושע פאליק שיינברג (מצד אמה).
סבתא: הרבנית פריידא (מצד אביה).

נולדה בא' חשוון ה'תרמ"ב בעיר קישינוב (מולדובה).
בי"ג אלול ה'תרנ"ז נישאה לר' יוסף יצחק שניאורסאהן [אדמו"ר הריי"ץ]. התגוררה עם בעלה בעיירה ליובאוויטש בדירה בעלת חדר אחד אשר שימשה גם כמשרד עבור ישיבת 'תומכי תמימים' וסייעה בניהול הישיבה בתפקידי מזכירות שונים היות ולא היו אמצעים כספיים להעסיק 'מזכיר' בתשלום.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה עברו לעיר רוסטוב (רוסיה) וסבלה ממחלה קשה על כן ניסו להסתיר ממנה את דבר פטירת חותנה – אדמו"ר רבי שלום דובער [הרש"ב] בתחילת חודש ניסן ה'תר"ף אך כאשר החלה להחלים הבחינה ב"קריעה" שבבגד בעלה ופרצה בבכי.
במהלך קיץ ה'תרפ"ז ניהלה את כל מהלך הפעילות להצלת ולשחרור בעלה ממאסרו בלנינגרד (רוסיה) על אף סכנת הנפשות אשר הייתה כרוכה בפעילות זו תחת המשטר הקומוניסטי וכאשר בעלה הוגלה בתחילת שנת ה'תרפ"ח עברה להתגורר יחד עמו בריגא (לטביה). בתחילת שנת ה'תרצ"ד עברה עמו לוורשה (פולין) ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה נתפסו בפולין הכבושה על ידי הנאצים. לאחר מאמצים רבים הצליחו באמצעות אזרחות של לטביה שהייתה ברשותם לצאת מפולין ובט' אדר שני ה'ת"ש הגיעו לניו יורק (ארה"ב).
אדמו"ר הריי"ץ פעל רבות על מנת להוציא גם את בתם (הרבנית שיינא) ובעלה (ר' מנחם מענדל הורנשטיין) מפולין אך עקב היותם אזרחי פולין הדבר לא התאפשר ובשנת ה'תש"ג נרצחו במחנה טרבלינקה.
נודעה בטוב ליבה ובידיעותיה הרחבות, בשיחותיה לא נהגה לדבר על הקשיים והצרות שעברה ואפילו את בתה הצעירה שנרצחה על ידי הנאצים יחד עם בעלה כמעט ולא הזכירה. מאז לידת בתה (חנה) סבלה משמיעה כבדה ובשנותיה האחרונות כמעט ולא שמעה כלל אולם ברוב פקחותה הבינה לפי תנועות השפתיים והפנים את כל הנאמר לה.
אדמו"ר הריי"ץ הפקיד בידיה ניהול עניינים שונים ובשנת ה'תש"ד מינה אותה לנהל קופת צדקה שייסד לחיזוק היהדות. לאחר פטירתו בשנת ה'תש"י הסתגרה בביתה ובמשך ימים עסקה באמירת תהילים ובתפילות אך בימי חג קיבלה בביתה בפנים מאירות את שתי בנותיה ואורחות שבאו לבקרה.
בתחילת חודש טבת שנת ה'תשל"א חלתה וכעבור ימים אחדים השיבה את נשמתה ליוצרה.