fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: ר' משה שמואל.
אמו: מרת נעשה.
אשתו: מרת פעסא לאה.
בניו: ר' אברהם ור' ראובן (בעל "בינת ראובן").
בנותיו: מרת טויבא (בעלה ר' יהושע אייזיק קמינצקי) ומרת פייגא עטיל (בעלה ר' ברוך יוסף פייבלזון).
מוריו: אביו, ר' יוסף יוזל הורביץ [הסבא מנובהרדוק], ר' יעקב יצחק רבינוביץ.
מתלמידיו: ר' יוסף שלמה כהנמן מפוניבז', ר' יעקב ספסל [העילוי מוישקי], ר' יצחק מאיר פצינר (בעל "פרשת המלך"), ר' משה דוד דרייען, ר' שלמה היימן.
נולד בי"ג ניסן ה'תרל"א בעיר הורדנא [גרודנא] (בלארוס).
עד הגיעו לגיל מצוות למד תורה מאביו אשר שימש כר"מ בישיבה המקומית ובשנת ה'תרמ"ו שלחוהו הוריו ללמוד בישיבת קלם. כעבור שנתיים עבר לישיבת טלז' ופרק זמן קצר למד בישיבת נובהרדוק בעיר סלונים. כאשר נודע לו על מינויו של ר' איצ'לה פוניבז'ר כר"מ בישיבת סלבודקא החליט להצטרף לתלמידיו ובסוף שנת ה'תרמ"ט הגיע לישיבת סלבודקא. בשנת ה'תרנ"ג התארס עם בתו של ראש הישיבה (ר' נתן צבי פינקל) והמשיך ללמוד בישיבה אך זמן קצר לפני הנישואין חלתה ארוסתו ונפטרה.
בי"א תמוז ה'תרנ"ה נשא לאישה את בתו של ר' אליעזר יעקב חווס בעיר יאנישוק בה התגוררה משפחת הכלה ובשנת ה'תרנ"ז נולד בנו הבכור (ר' אברהם). לאחר הנישואין שב ללמוד בישיבת קלם וכעבור 4 שנים החל לכהן כראש הישיבה לצעירים "אור החיים" בסלבודקא.
בשנת ה'תרפ"ד שלח ר' ישראל הכהן מראדין ("החפץ חיים") בקשה לר' נפתלי צבי לכהן כראש הישיבה בראדין בתנאי שהנהלת הישיבה בסלבודקא תסכים לכך.
עם הגיעו לראדין מסר ראש הישיבה – ר' משה לנדינסקי את המשרה לר' נפתלי צבי ועד ליום פטירתו בשנת ה'תרצ"ח המשיך את פעילותו עם הבחורים וסייע לר' נפתלי בתפקידו.
ר' נפתלי צבי כיהן כ – 25 שנה כראש ישיבת "חפץ חיים". אהב את תלמידיו, זירזם לקיום המצוות תוך זהירות בכל פרטי ההלכות, העניק לכל תלמיד יחס אבהי, הכיר את שמו, העיסוק של הוריו והבעיות בביתו. לכל בחור מצוין הציע את עצמו כחברותא ללימוד כלשהו ולעיתים העיר תלמיד בשעת לילה מאוחרת על מנת לתרץ לו את אשר הקשה בעת השיעור. לא דרש מתלמידיו להגיע מייד לשלמות אלא להתעמקות אשר תביאם עם הזמן לשלמות, לאהבת ושמחת התורה.
דאג לטובת כל יהודי במסירות נפש, השתדל מאוד במצוות הכנסת אורחים וכל הלך שהגיע לראדין הרגיש כאורח מכובד בביתו, כאשר בני הבית שלחו אורח מזדמן ללון במקום אחר עקב חוסר מקום חיפש אחריו על מנת להזמינו והתנצל בפניו כי הדבר נעשה ללא ידיעתו ובאחד הפעמים אמר לבתו: 'למה לא הלכת את ללון במלון שכן הנך מרגישה כי כאן הוא ביתך, עליך לדעת מהיום כי ביתם של העניים אף הוא כאן ואין לשום אחד מבני ביתינו זכות קדימה'. יחד עם בני ביתו קיים מצוות ביקור חולים וטיפלו בחולים אשר חלו במחלות מדבקות, שאף תמיד להתעלות ולהגיע לשלמות רוחנית, התפלל בתחנונים, התייגע על עניין כלשהו בלימוד ימים ולילות ולעיתים שבועות כשלראשו צמודה אלונטית רטובה, פעמים רבות כיוון בשיעוריו לדבריו של ר' חיים סולובייצ'יק מבלי ששמע אותם מעולם אך כאשר נודע לו כי חידושו כבר נאמר בבית מדרשו של ר' חיים סולובייצ'יק נזהר שלא לחזור על חידוש זה. נהג להכין את שיעוריו בכל פעם עם קבוצה אחרת מתלמידיו תוך שהוא מדריכם כיצד לבאר את סוגיות הגמרא ודן כל סברה ששמע מבחור. לבקשת ה"חפץ חיים" חזר על כל שיעור פעמיים ולעיתים בהגיעו לישיבה למסירת השיעור היה נתקל באחד העמודים התומכים את התקרה או באחד הספסלים מבלי שהרגיש כלל בחבטה מפאת ריכוזו הרב בסוגיא הנלמדת.
השיא את בנו (ר' אברהם) לבתו של ר' יעקב משה ספיר אשר כיהן כאב"ד סארטיב ואת בתו (פייגא עטיל) לבנו של ר' אליהו מאיר פייבלזון אשר כיהן כרב העיר קופישאק.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר יחד עם הישיבה בשנת ה'תרע"ד לעיירה סנובסק ובה' ניסן ה'תר"ף נפטרה זוגתו. לאחר שהישיבה חזרה לראדין ניסה לעלות לארץ ישראל וטען כי העלייה לארץ ישראל הינה קיבוץ גלויות בזעיר אנפין עד שהקב"ה יקבץ נדחיו בשלמות, אך העניין לא התאפשר. ר' נפתלי צבי לקה במחלת ניוון שרירים וכאשר הרופא אסר עליו ללמוד תורה היות ואסור לו לאמץ את מוחו השיב בזעזוע: 'ללא לימוד התורה למה לי בכלל חיים?!'
ה"חפץ חיים" שהה בכל יום ליד מיטתו, ימים אחדים לפני ראש השנה לקה בשטף דם ובמוצאי ראש השנה ה'תרפ"ט השיב את נשמתו ליוצרה.