אביו: ר' אריה זאב כגן.
אמו: מרת דוברושה.
אשתו: פרידה (בזיווג ראשון), מרים פריידא (בזיווג שני).
בניו: מזיווג ראשון – ר' אברהם ור' אריה לייב. מזיווג שני – ר' אהרן.
בנותיו: מזיווג ראשון – גיטל (בעלה ר' אהרן הכהן בעל "עבודת הקרבנות") ושרה (בעלה ר' צבי הירש לווינסון). מזיווג שני – הרבנית פייגא חיה (בעלה ר' מנחם מנדל יוסף זקס).
אחיו (החורגים): ר' אהרן ור' משה.
אחותו (החורגת): רייזל (בעלה מרדכי דב גורפינקל).
סבא: ר' הירש (מצד אמו).
מוריו: ר' חיים נחמן פרנס, ר' נחום מהורדנא.
מתלמידיו: ר' איסר זלמן מלצר, ר' אלחנן וסרמן, ר' צבי רוזנטל.

נולד בי"א שבט ה'תקצ"ט בעיירה ז'עטל [סמוכה לווילנא] (ליטא).
מילדותו ניכר ברגישות לצער הזולת, בכישרונות מיוחדים ובפיקחותו ובעצת המלמד שלו הוריו שלחו אותו בגיל 9 ללמוד בישיבה בעיר ווילנא. במוצאי שמחת תורה ה'תר"ט אביו נפטר ממגיפת הכולרה שהתפשטה בווילנא והגביר ר' ישראל גורדון הזמינו להתגורר בביתו המפואר על מנת שילמד יחד עם בנו. בגיל 11 כבר היה בקי בכ – 200 דפי גמרא והחלו לכנותו "העילוי מז'עטל". על אף גילו הצעיר לא נכנע לשכנועי ה"משכילים" ללמוד בבית המדרש לרבנים וכאשר הרגיש שלוחצים עליו עזב את ווילנא לתקופה קצרה.
בגיל 17 נשא לאישה את בתו [מנישואיו הקודמים] של אביו החורג (ר' שמעון הלוי אפשטיין) והתגורר בסמוך לחותנו בעיירה ראדין. שקד יומם ולילה על לימוד התורה וזוגתו הביאה לו פעמיים ביום את הארוחות לבית המדרש, לאחר שחלה ובהוראת הרופאים נאלץ להפסיק את לימודיו לתקופה ארוכה החל להקפיד על בריאות הגוף ושעות השינה. למרות מצבו הכלכלי הדחוק סרב להפצרות משפחתו לכהן כרב ורק כעבור שנים אחדות ניאות לבקשת תושבי ראדין שלא הרפו ממנו והסכים לכהן כרב הקהילה בשלושה תנאים: 1. לא לקבל משכורת 2. שכולם ימחלו לו מראש שמא יטעה בדין 3. שכולם מתחייבים לציית לו, אך התפטר מתפקידו כעבור זמן קצר לאחר שנדרש לדון בעניין מחלוקת כספית בין שניים מתושבי ראדין ואחד הצדדים סירב לציית לפסק הדין. מאז לא הסכים לכהן כרב באף קהילה ולפרנסת ביתו לימד נערים גמרא. כעבור 4 שנים קיבל בירושה מדודתו [אחות אביו] סכום כסף גדול ופתח חנות מכולת אותה ניהלה זוגתו, מידי יום בדק אם המשקולות מדויקות, לא הסכים למכור סחורה שהתקלקלה, בצהריים סגר את החנות כדי שתהיה פרנסה גם לסוחרים אחרים ובלילה ניהל את החשבונות. עקב הקושי הרב להיזהר ולהישמר מאיסור גזל ואיסור הונאה וחששו שמא נהירת הקונים לחנותו פוגעת בפרנסת החנוונים האחרים החליט לסגור את החנות. סחר באריגים במשך תקופה קצרה ולבסוף החליט לרכוש פרה והתפרנס ממכירת החלב, התבודד בעיירות הסמוכות לראדין ושקד על לימוד התורה. בגיל 30 מונה לראש הישיבה שייסד ר' יצחק הכהן קפלן בעיירה ואסילישוק [סמוכה לווילנא] (ליטא) וכעבור כשנה שב אל משפחתו שהתגוררה בראדין וייסד את "ישיבת ראדין". הגיע למסקנה כי איסורי לשון הרע ורכילות הינם נושא זנוח בספרות ההלכתית והחליט לחבר את הספר "חפץ חיים" על שם הכתוב בתהילים ל"ד/י"ג-י"ד "מי-האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב; נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" ובשנת ה'תרל"ב סיים את כתיבתו. בשנת ה'תרל"ג הוציא את הספר לאור בעילום שם אך לאחר שהופיע נוכל שהציג עצמו כמחבר הספר הסכים לעצת ידידיו והדפיס את שמו על ספריו. התפרנס ממכירתם ובכדי שלא יהיו לו חובות טרם נטל הלוואות להדפסת ספריו הסתובב בעיירות ליטא והחתים אנשים שהתחייבו לרכוש את הספרים. לא הסכים לקבל מתנות והחזיר מתנות שנשלחו אליו לבעליהן, לא תבע אנשים שהיו חייבים לו סכומי כסף גדולים ומחל להם בכדי שלא יענשו מן השמים. כדי למנוע מהחיילים היהודים שגויסו לצבא רוסיה אכילת טריפות ביקש בשנת ה'תרל"ח מיהודים ברחבי רוסיה להקים מטבח כשר מיוחד לחיילים בסמוך לבסיסי צבא וכתב את הספר "מחנה ישראל" על מנת להבהיר לחיילים כיצד עליהם לנהוג על פי ההלכה.
בכ' כסלו התרנ"ג בעת שהותו בוורשה נודע לו על פטירת בנו (ר' אברהם) שהיה בגיל 23 ועד שהגיע לראדין הקהל כבר חזר מבית הקברות אולם לא בכה אלא הצדיק עליו את הדין ובז' סיון ה'תרנ"ג נפטרה אמו. ארגן קבוצות מאנשי העיירה ללימוד משנה, גמרא או ספרי הלכה, דאג לתמיכה בעניים, הקים כולל לאברכים שקיבלו תמיכה כלכלית לפרנסת ביתם. לאחר השרפה שהשתוללה בראדין בשנת ה'תרס"ג סייע לנפגעים ונדד בערים שונות בכדי לאסוף כסף לשיקומם, לפתע זוגתו חלתה וכאשר הגיעה לווילנא לקבלת טיפול רפואי מצבה הוחמר וביום שבת כ"ב אב נפטרה ונקברה בווילנא.
בשנת ה'תרס"ה נשא לאישה את בתו של ר' הלל (בעל "בית הלל").
למרות שלא כיהן בתפקיד רבני שמו התפרסם ברחבי העולם היהודי והיהדות החרדית באירופה ראתה בו למנהיגה. רבים נהרו לביתו לבקשת ברכה ובענוותנותו הציע להפנות את הבקשות ישירות לה' יתברך, לבקש בשביל כלל ישראל וממילא ייוושעו. הזהיר את יהודי אירופה מהגירה לארה"ב בגין המצב הרוחני הירוד והתריע נגד השיטה הקונסרבטיבית שפיתחו רבנים באמריקה ודוגלת בוויתורים בכדי למשוך ליהדות. דאג לתמיכה כלכלית בישיבות שונות, הקים את ישיבת "תפארת בחורים" עבור נערים שלא מצאו את מקומם בישיבות הרגילות ובעידודו נפתחו סניפים בכל רחבי פולין. מעת לעת נסע לאסוף כספים לאחזקת הישיבה שתלמידיה כונו בשם "פרושים" היות ופרשו מחיי העולם והתמסרו ללימוד התורה ובשונה מישיבות ליטאיות אחרות רובם לא גילחו את זקנם ולא גידלו בלורית. דאג לכל תלמיד באופן אישי ובשעות לילה מאוחרות הגיע לישיבה וזרז את התלמידים לישון כדי לשמור על בריאות גופם. מכל רחבי פולין, אוקראינה, קווקז, רוסיה וארצות נוספות נהרו אליו תלמידים ובשנת ה'תרע"ג הרחיב את בניין הישיבה שהתקיים עד חורבנה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה השאיר אחדים מתלמידיו בראדין והיתר נדדו עמו לעיר סמילוביץ (רוסיה). נחשד על ידי השלטון הרוסי כמרגל לטובת גרמניה בעקבות עלילה על תלמידיו אולם לאחר מאמצים והשתדלויות רבות שוחרר ממעצר ומחקירות. עבר עם תלמידיו לעיירה שומיאצ'י (רוסיה) ובעקבות המהפכה הבולשביקית המשיך לעיירה סנובסק [מחוז צ'רניגוב] (אז רוסיה כיום אוקראינה). לאחר שחתנו (ר' צבי הירש לוינסון) ששימש כמנהל הרוחני והגשמי של הישיבה נפטר מדלקת ריאות בי"ח שבט ה'תרפ"א החליט לשוב לראדין ובכ"ה סיון ה'תרפ"א הגיע לראדין עם תלמידיו. פעל לשיקום הישיבה, ייסד תלמוד תורה, ישיבה לצעירים ומוסדות שונים עבור הקהילה. דרש מרבני ליטא לפעול להענקת חינוך תורני בכל מקום ומנשים דרש להתמסר במסגרת "נשים שאננות" לחינוך הבנים. ממנהיגי הערים הגדולות ביקש לייסד מפעלים לייצור מאכלים כשרים. בכל הבעיות הציבוריות ובפעולותיו למען הכלל נהג לשתף את ר' חיים עוזר גרודז'נסקי ולכל מקום שהגיע נהג לבקר את הרב המקומי. בשנת ה'תרפ"ד פעל יחד עם ר' חיים עוזר גרודז'נסקי לכינוס אסיפת רבנים גדולה בווילנא ובה הוחלט על הקמת "ועד הישיבות" שתפקידו לגייס תמיכה כלכלית עבור הישיבות. כאשר השלטון הפולני רצה לחייב את הרבנים וה'מלמדים' ללמוד לימודי חול ולעבור בחינות מטעם הממשלה כינס בעיר וורשה את גדולי הרבנים ולאחר שנבחרה משלחת בראשותו נפגש עם ראש הממשלה הפולני והצליח לבטל את הגזרה. השתתף בייסוד "אגודת ישראל" ותמך בהקמת רשת בתי הספר לבנות "בית יעקב". עודד כוהנים ללמוד הלכות עבודת קרבנות כדי להתכונן לגאולה, ייסד תוכנית לימודים בשם "כולל קדשים" ואת "חברת שומרים" שהתחייבו להישמר בקפדנות מכל סוג של לשון הרע.
כל לילה נהג לעלות לעליה שבגג ביתו ולהתפלל, לערוך דין וחשבון על מעשיו במהלך כל היום ולהתחנן לפני הקדוש ברוך הוא על צרכי כלל ישראל. התעניין במצב התושבים בראדין והשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. התנגד לנתינת סכום כספי לעניים מקופת הקהל כדי שלא יחזרו על פתחי הבתים וטען כי העניים שיסתובבו בין הבתים יקבלו סכומי כסף גדולים יותר וכן חשוב שהילדים יראו את נתינת הצדקה. כאשר אחד מילדיו חלה לא פנה לרופא אלא נתן קמח לצדקה והתפלל. חינך את בני ביתו בדרכי נועם ולא הקפיד על בניו שלא ישבו במקומו ושלא יתערבו בתוך דבריו, כאשר הגיע למכור את ספריו במקום כלשהו ונוכח שם רב או 'מגיד' שהתפרנסו מאמירת דרשות עזב מייד בכדי לא לפגוע בפרנסתם. הצטער שבצעירותו עסק במסחר ודאג שמא הונה את הבריות או חלילה גזל. ברח מן הכבוד וכאשר הקריאו בפניו מכתב ביקש לדלג על תארים שכתבו עליו, בהסכמות שקיבל על ספריו דרש שלא ידפיסו את תארי הכבוד וכאשר הגיע אליו כסף עבור הישיבה או כתשלום עבור ספריו החזיר את הכסף אם היה מצורף אליו גם מכתב ובו תארי כבוד עליו.
השתוקק לעלות לארץ ישראל והתנא עם חתניו וזוגתו השנייה כי הבטחתו לפרנסם לא תעכב אותו מלהגשים את רצונו. בגיל 86 החל בהכנות לעליה לארץ ישראל ואף נרכשה עבורו דירה בפתח תקוה, אסף את כל תושבי ראדין בבית הכנסת וביקש מחילה על שאולי גזל מישהו מהם או הונה אחד מהם בימים בהם עסק במסחר ותרם כסף לקניית באר שממנה יהיה רשאי כל אחד מהתושבים לשאוב מים חינם. ביום שלפני הנסיעה זוגתו חלתה והנסיעה נדחתה וכאשר הגיע המועד השני שקבע לנסיעתו בתו (פייגא חיה) חלתה ושוב הנסיעה נדחתה. בשנת ה'תר"ץ אמר לתלמידיו שמתקרבת שואה איומה ובחג הסוכות ה'תרצ"ב אמר בסיום התפילה כי מתקרבת תקופה בה תהיה סכנת חיים לכולנו.
בשנת ה'תרצ"ג היה רתוק למיטתו, לקראת סוף השנה חלה וביום שישי השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• אהבת חסד (ק)
• זכור למרים (ק)
• חובת השמירה (ק)
• חפץ חיים (ק)
• כבוד שמים (ק)
• ליקוטי הלכות: על גמרות שעליהם לא חיבר הרי"ף (ק)
• מחנה ישראל: התנהגות חיילים יהודים בצבא נוכרי (ק)
• משנה ברורה: פירוש על "אורח חיים" (ק)
• נדחי ישראל: על חזרה בתשובה (ק)
• ספר המצוות הקצר
• שמירת הלשון (ק1/ק2)
• שם עולם (ק1/ק2)
• תורת הבית (ק)

תמונות המצבה וישיבת ראדין באדיבות הרב שמעיה יצחק הלוי שליט"א
תמונת הצדיק באדיבות מר דן שלזינגר - הוצאת סיני