fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikde

אשתו: ברוריא.

מוריו: ר' עקיבא ור' ישמעאל.

מתלמידיו: ר' שמעון בן אלעזר ור' סומכוס.

בהתאם לאגדה הינו בן למשפחת גרים מצאצאי נירון קיסר (תלמוד בבלי גטין נ"ו/א'), אשר חי בדור רביעי של תנאים ושם אביו אינו ידוע.

ישנה דעה כי שמו אינו 'מאיר' אלא 'נהוראי' או 'מייאשא' והכינוי 'מאיר' ניתן לו על שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה (תלמוד בבלי עירובין י"ג/ב').

נמנה על חמשת תלמידיו של ר' עקיבא – ר' אלעזר בן שמוע, ר' יהודה בן אלעאי, ר' יוסי בן חלפתא, ר' מאיר ור' שמעון בן יוחאי המכונים "רבותינו שבדרום" (תלמוד בבלי יבמות ס"ב/ב') אשר מילאו כל ארץ ישראל תורה לאחר מרד בר כוכבא (בראשית רבה פרשה ס"א/ג').

נסמך להוראה על ידי מורו (ר' עקיבא) אולם לא קיבלו את סמיכתו לפי שעדיין היה בחור ונסמך שוב יחד עם ארבעת חבריו על ידי ר' יהודה בן בבא למרות עונש המוות שהטילו הרומאים על הסומך ועל הנסמך (תלמוד בבלי סנהדרין י"ד/א').

נשא לאישה את בתו של התנא ר' חנינא בן תרדיון (תלמוד בבלי עבודה זרה י"ח/א'). נודע בענוותנותו והזהיר 'והווי שפל רוח בפני כל אדם' (פרקי אבות ד'/י'). היה קם אפילו מפני זקן עם הארץ (תלמוד ירושלמי בכורים פרק ג' הלכה ג'). שכניו היו רעים וגרמו לו צער רב וכאשר התפלל שימותו אמרה לו אשתו שדוד המלך באומרו "יתמו חטאים מן הארץ" התפלל שיסורו החטאים ולא החוטאים וכך לא יהיו רשעים, על כן צריך להתפלל שהשכנים ישובו בתשובה שהרי יכול לצאת מהם צדיק.

לפרנסתו כתב ספרים ומגילות (תלמוד בבלי סוטה כ'/א') והיה בקי בעל פה בכל כתבי הקודש. בעקבות הגזירה שלא לעבר שנים בארץ ישראל הלך לעבר שנה בעסיא וכתב את מגילת אסתר מלבו היות ולא נמצאו ספרים במקום (תלמוד בבלי מגילה י"ח/ב').

תחת נשיאותו של רבן שמעון בן גמליאל שימש בתפקיד ה"חכם" ובהוראת רבן שמעון בן גמליאל נקנס יחד עם ר' נתן, שלא יאמרו הלכה משמם אלא בכינוי – לר' מאיר קראו "אחרים" ולר' נתן "יש אומרים" (תלמוד בבלי הוריות י"ג/ב'). מקובל כי כל משנה שלא מצוין בה מי אמר אותה היא ממנו. 'אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים' (תלמוד בבלי עירובין י"ג/ב'). היה רגיל לדרוש בבית הכנסת של חמת כל ליל שבת (תלמוד ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ד'). אמר ר' יוחנן 300 משלות שועלים היו לו לרבי מאיר (תלמוד בבלי סנהדרין ל"ח/ב') ו'משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים' (משנה סוטה פרק ט' משנה ט"ו).

'רבי מאיר אומר כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוקר ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא' (תלמוד ירושלמי שבת פרק א' הלכה ג').

'הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה' (פרקי אבות ד'/י'), 'לעולם ילמד אדם את בנו אמנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו. שאין אמנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האמנות ולא עשירות מן האמנות, אלא הכל לפי זכותו' (משנה קידושין פרק ד' משנה י"ד).

'כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות ומלבשתו ענווה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות ונהנין ממנו עצה ותושיה, בינה וגבורה... ונותנת לו מלכות וממשלה וחיקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והווה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים' (פרקי אבות ו'/א').

ביקש את עזרתו של חייל רומאי לשחרר את אחות אשתו אשר נכלאה בידי הרומאים והבטיח לו כי אם יאמר "א-להא דמאיר ענני" ינצל מכל דבר. החייל נתפס, נדון לתלייה וכשהתפלל – "א-להא דמאיר ענני" עמוד התלייה קרס (תלמוד בבלי עבודה זרה י"ח/א'-ב'). הרומאים פרסמו את תמונתו של ר' מאיר וביקשו שיסגירו אותו על כן ברח לבבל.
טרם פטירתו בשנת ג'תתפ"א ציווה להניח את ארונו על חוף הים לפי שארץ ישראל מיוסדת על הימים וחוף הים בכל מקום יש לו איזה צד שייכות לארץ ישראל ושיעלו אותו להיקבר בארץ ישראל (תלמוד ירושלמי כלאים פרק ט' הלכה ג').

ר' חיים ויטאל מביא בכתבי האר"י: 'הודה לי מורי ז"ל על ר' מאיר, שהוא קבור מעומד' (שער הגלגולים).

יום פטירתו אינו נזכר בשום מקום! זהו שיבוש שהשתרש כי ביום י"ד אייר חל יום ההילולא אלא זהו יום חנוכת הבית של מצבתו ("שדי חמד").