אביו: אדמו"ר רבי פנחס מקנטקוזבה (בעל "עבודת יצחק").

אמו: הרבנית שיינה פערל.

אשתו: הרבנית אסתר הדסה.

בניו: ר' נח יצחק יואל, ר' פנחס יוסף.

בנותיו: חיה שפרה (בעלה ר' גד הכהן רובינשטיין), חנה (בעלה ר' אריה לייב פרלשטיין) ושרה טריינה (בעלה ר' יצחק מאיר העשל ממעזיבוז').

אחיו: ר' גדליה אהרן, אדמו"ר רבי יעקב ישראל מחרסון (בעל "שארית יעקב") ואדמו"ר רבי שמואל אבא מזולקוב.

אחיותיו: בילה (בעלה ר' יעקב רבינוביץ), דבורה לאה (בעלה ר' משה פרלוב מסטולין), מירל ברכה (בעלה רבי יצחק מסקווירא-בורו פארק) וסימא פרידה (בעלה ר' יוסף בן ציון).

סבא: אדמו"ר רבי יצחק יואל מליניץ-קנטקוזבה (מצד אביו), אדמו"ר רבי מרדכי דב טברסקי [שניאורסאהן] מטומשפול (מצד אמו).

סבתא: הרבנית חיה שרה (מצד אביו), בתיה (מצד אמו).

נולד בכ"ז אדר ה'תרמ"ז בכפר פריבוז'ני (ווזנסנסק) [קנטקוזבה] (אוקראינה).
מילדותו שקד על לימוד התורה והתכתב עם גדולי דורו בנושאים תורניים, ניכר במידותיו התרומיות והתפרסם כעילוי הבקי בכל התורה.
בשנת ה'תרס"ז נשא לאשה את בתו של אדמו"ר רבי יוסף פרלוב מקוידינוב ונסמך על שולחנו. שלושה מילדיו נפטרו בצעירותם ובמשך כ – 9 שנים עמד בהוראת חותנו בראשות ישיבת "תומכי צדק" שחותנו ייסד עבור חסידי קוידינוב בעיר ברנוביץ (בלארוס). עקב מלחמת העולם הראשונה נאלץ בשנת ה'תרע"ו לברוח יחד עם כל תלמידי הישיבה לעיר מינסק (בלארוס) ונפגש עם רבנים רבים שנמלטו למינסק. נודע באהבתו לכל יהודי, בענוותנותו והכנעתו לצדיקי דורו ולאחר פטירת חותנו בכ"ו כסלו ה'תרע"ו סרב להפצרות התלמידים והחסידים לכהן במקומו כאדמו"ר. בט"ו שבט ה'תרע"ו נסמך לרבנות על ידי ר' חיים הלוי סולובייצ'יק. עם סיום המלחמה עבר להתגורר בסמוך לאביו בעיר ווזנסנסק (אוקראינה) סייע לו בהנהגת העיר וקיבל כל אדם בסבר פנים יפות. לאחר פטירת אביו בכ"ו אייר ה'תרפ"ב מונה למלא את מקומו כרב העיר אולם בראש השנה ה'תרפ"ג הודיע בכל בתי הכנסת כי התפטר מהרבנות ודאג למנות אחד מחשובי הרבנים בליטא כרב במקומו. כאשר השלטון הקומוניסטי החל להצר את צעדי היהודים עבר להתגורר בעיר אודסה (אוקראינה), יחד עם זוגתו סייע במסירות נפש ועודד את יהודי הקהילה וביתו היה פתוח לכל נזקק.
בהשתדלויות ומאמצים רבים עלה בראש חודש אדר ה'תרצ"ד לארץ ישראל, הגיע לנמל חיפה ביום שישי ונאלץ לשהות בחיפה במהלך יום השבת, לאחר שגילו את זהותו והכירו כי הינו גדול בתורה ובחסידות משלחת מתושבי העיר וחכמיה מינתה אותו בצאת השבת לרב שכונת "הדר הכרמל". ייסד ברחוב מיכאל בית מדרש ולאחר שהוקם בית הדין הראשון בחיפה מונה לדיין, נודע כמומחה ובקי בענייני גיטין וכל יום התפלל לבל יכשל חלילה, היות והיה ירא פן יכשל פנה אל הרב הראשי האשכנזי לחיפה (ר' ברוך מרכוס) לשחררו מתפקיד אחראי זה אולם דווקא מסיבה זו סרב לשחררו. כתב חידושים רבים על פרשיות השבוע, מועדים ואירועים שונים, על הש"ס ופוסקים וכן תשובות בענייני הלכה אולם חלקם אבדו. רבים נהרו לקבל את עצתו ותשובתו בענייני הלכה שונים וביתו היה ידוע כמקום של חסד וצדקה.
בו' טבת ה'תש"ג אמו נפטרה.

בשנת ה'תשי"ט השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    מחשבת נחום

תמונת הצדיק באדיבות ר' מאיר בנימין – נכד הצדיק