אביה: אדמו"ר רבי יוסף יצחק [הריי"ץ].
אמה: הרבנית נחמה דינה.
אחותה: הרבנית שיינא.
בעלה: אדמו"ר רבי מנחם מענדל [אדמו"ר מליובאוויטש].
סבא: אדמו"ר הרש"ב (מצד אביה) ור' אברהם שניאורסאהן (מצד אמה).
סבתא: הרבנית שטערנא שרה (מצד אביה) והרבנית יוכבד (מצד אמה).

בתו השנייה של אדמו"ר הריי"ץ נולדה ביום שבת קודש כ"ה אדר ראשון ה'תרס"א בעיירה בבינוביטש (רוסיה). אדמו"ר הרש"ב (הסבא) ששהה באותה עת בחו"ל שלח מברק ובו הוראה לבנו לקרוא את שמה - חיא מושקא, על שם אשת אדמו"ר בעל "הצמח צדק".
בשנת ה'תרע"ו נמלטה יחד עם משפחתה לרוסטוב (רוסיה), סייעה לאביה בפעולותיו להפצת היהדות למרות הסכנה מהשלטון הקומוניסטי, התלוותה אליו בנסיעות חשובות וחשאיות ובמשך תקופה ארוכה העבירה בחשאי מדי יום ביומו מזון ונרות לישיבת נובהרדוק, ששכנה באותה עת ברוסטוב.
בשנת ה'תרפ"ד עברה עם משפחתה ללנינגרד [כיום פטרבורג] ובז' כסלו שנת ה'תרפ"ה קיבלה מאביה כתב הרשאה וייפוי כח המעניק לה סמכות בלתי מוגבלת לקבל כל מסמך רשמי ובלתי רשמי שנרשם על שמו והרשאה להעניק את ייפוי הכח לכל מי שתמצא לנכון.
בי"ד כסלו שנת ה'תרפ"ט נישאה לר' מנחם מענדל שניאורסאהן בישיבת 'תומכי תמימים' שבעיר וורשה (פולין), מסדר הקידושין היה אביה ובחופה השתתפו למעלה מ – 5,000 איש.
מייד לאחר החתונה עברו להתגורר בברלין (גרמניה) וכאשר הנאצים עלו לשלטון נמלטו בחורף שנת ה'תרצ"ג לפריז (צרפת). למרות הקשיים עשתה כל שביכולתה על מנת לשמור את כל דיני והידורי כשרות המזון ועל מנת להשיג 'חלב ישראל' הלכה מרחק של קילומטרים ונכחה בעת חליבת הפרות.
לאחר שהנאצים כבשו את צרפת עברו לווישי ובסוף קיץ שנת ה'ת"ש עברו להתגורר בעיר ניס שנוהלה ע"י שלטונות איטליה. אדמו"ר הריי"ץ שהתגורר בארה"ב פעל רבות להצלתם, לאחר מאמצים רבים והשתדלויות קיבלו בכ' ניסן ה'תש"א ויזה אמריקאית בקונסוליה האמריקאית שבמרסיי (צרפת). עלו יחד לספינה שהפליגה לפורטוגל משם הבריחו את הגבול והגיעו לברצלונה (ספרד). בכ"ח סיון ה'תש"א הגיעו על סיפונה של האנייה "סורפא פינטא" לארה"ב ורק כעבור שלושה ימים שלח אדמו"ר הריי"ץ לקרוא לבתו ולבעלה וביקשם להיכנס לחדרו בנפרד.
בכ' חשון ה'תש"ז קיבלה את אזרחות ארה"ב.
לאחר פטירת אביה בשנת ה'תש"י השפיעה על בעלה להיענות להפצרות החסידים להמשיך את שושלת אדמו"רי חב"ד לאחר שהתבטאה 'לא יתכן שמסירות נפש של אבא במשך שלושים שנה תרד לטמיון'.
בשנת ה'תשי"ד ערכה במשך ימים אחדים ביקור חשאי בפריז (צרפת) על מנת לבדוק את מצב הפליטים ששבו לאחר המלחמה.
הקפידה להדליק את נרות שבת בעת שהותה לבד בחדר. למרות דעותיה הברורות ומגובשות בנושאים כלליים ופרטיים, ביטלה את דעתה לכל נושא אליו התייחס בעלה והדגישה שכל היוצא מפיו לא ישוב ריקם! התעניינה בכל פעולותיו ובמתרחש בהתוועדויות. תמיד המתינה בסבלנות לשובו וגם כשהיה שב בשעות הלילה המאוחרות, התיישב לידה שיתף אותה בעניינים השונים ונועץ בה.
היתה בקיאה ב-7 שפות ומאוד עודדה את לימוד שפת האידיש, הצטיינה בלמדנות מופלגת, נודעה בפיקחותה ובהנהגתה המלכותית מתוך ענווה רבה, התרחקה מגינוני כבוד, לא השתתפה בכנסים או באירועים ציבוריים ולא הסכימה שיטרחו בעבורה. דבקה באמת ולא סבלה כל מה שהדיף ריח של שקר, ציניות ובמיוחד זלזול באנשים אחרים. אהבה כל יהודי ו'במשפט הספרים' טענה כי אביה והספרים שייכים לחסידים!
בשנותיה האחרונות סבלה ממחלה אולם השתדלה להסתיר זאת מבעלה על-מנת שלא לגרום לו עוגמת-נפש. בהתאם להחלטת הרופאים התאשפזה בבית הרפואה "קורנל" בניו יורק, ביום רביעי שנת ה'תשמ"ח ביקשה כוס מים וזמן קצר לאחר מכן השיבה את נשמתה ליוצרה [כשם שארע עם הרבנית רבקה והרבנית שטערנא שרה].
בהוראת בעלה (אדמו"ר רבי מנחם מענדל) נוסד קרן צדקה לעילוי נשמתה בשם "קרן החמש" שהם ראשי התיבות של שמה. ולאחר בקשתו להקים מוסדות על שמה הוקמה בשנת ה'תשמ"ט "מכללת אור חיה" בירושלים [מרכז תורני לנשים, בו מתקיימים שיעורים בשפות שונות].
לצפיה – מסע הלוויה.