אביו: ר' צבי הירש – המגיד מוודיסלב (בעל "ארץ צבי").
אמו: מרת שרה.
אשתו: הרבנית רבקה.
בנו (היחיד): ר' אברהם משה.
בתו: ביילא/ליבא (בעלה ר' לוי יצחק דנציגר).
סבא: ר' יהודה לייב (מצד אביו), ר' בצלאל הלוי מזולקובא בעל "בושם בצלאל" (מצד אמו).
מוריו: ר' יעקב יצחק מפשיסחא ["היהודי הקדוש"], ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ [ה"חוזה מלובלין"], ר' ירמיה ממטרסבורג [מטרסדורף], ר' מרדכי בנט מניקלשבורג.
מתלמידיו: ר' אליעזר בר מגרבוביץ, ר' זושא משדליץ, אדמו"ר רבי יצחק מאיר רוטנברג מגור (בעל חידושי הרי"ם), אדמו"ר רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא, ר' יששכר הורביץ מוורשה, ר' מנחם מנדל הלפרין מורגנשטרן ["השרף מקוצק"], ר' פייבל מגריצה, ר' שמואל משינובה (בעל "רמתיים צופים").

נולד בשנת ה'תקכ"ז לערך בעיר בנדין (פולין).
מילדותו שקד על לימוד התורה וניכר בכישרונותיו המיוחדים, ניחן בחוש הבחנה דק ובריח אפו הבחין אם מאכל כלשהו כשר. למד בישיבות שונות בהונגריה והתעמק בלימוד ש"ס ופוסקים. למרות שר' מנחם מנדל – אב"ד [אב בית דין] לינסק [לסקו] (פולין) נהג לאכול את סעודות השבת ביחידות בקדושה וטהרה הזמין אותו לסעודת השבת בשולחנו וגם בתקופת לימודיו בישיבת ר' משה מפשיוורסק הוזמן לאכול יחד עמו לתמיהת כל החסידים. כאשר ר' משה לייב מסאסוב סיפר לו שבזמן כתיבת ה"מורה נבוכים" הרמב"ם [רבי משה בן מימון] לא העלה ברעיונותיו קושיות ותרץ אותן כדי שלא יכנס בליבו פירוד מדביקות הבורא אלא ראשית העלה תירוצים, החליט לשנות את דרך לימודו וללמוד קודם את התירוץ ואחר כך את הקושיה. הסתיר את דרכו בעבודת השם וכאשר שב לביתו למד את מלאכת הרוקחות בכדי לא לעשות את התורה קרדום לחפור בה.
נשא לאישה את בתו של הגביר ר' משה אורברגר מהעיר בנדין ולאחר שנפגש עם אדמו"ר רבי דוד בידרמן מלעלוב החל להתקרב לתנועת החסידות. נסע אל ר' ישראל [המגיד מקוז'ניץ] אולם כאשר נודע לו כי שורש נשמתו שייך ל"חוזה מלובלין" המשיך ללובלין ונחשב לראש חבורת תלמידיו של ר' יעקב יצחק הורוויץ [ה"חוזה מלובלין"]. העריץ את "היהודי הקדוש" והלך אחריו לפשיסחה. לפרנסתו ניהל את ענייני מסחר העצים של ר' דוב ברגסון ובזמן שהותו בעיירות שונות לרגל המסחר הציל סוחרים רבים מעבירות, בשובו הסתגר יחד עם מורו ("היהודי הקדוש") ללמוד את סודות התורה וגם כאשר ניהל את בית המרקחת בפשיסחה למד עמו כל לילה. טען שעל האדם לקבל עליו 'רבי' גם מהעולם העליון וגילה כי ר' יהודה ליווא [המהר"ל מפראג] הוא רבו מהעולם העליון. לאחר פטירת ה"יהודי הקדוש" בי"ט תשרי ה'תקע"ד סרב לבקשת חלק מהתלמידים למנותו במקומו אולם לאחר הפצרות רבות ייסד את חסידות פשיסחא והחל להנהיג את החסידים בשיטה חסידית חדשה של חכמה ואמת ללא פשרות במקום רגש הלב וההתלהבות. כל יום מסר במשך שעות שיעור בתלמוד ומפרשיו ושיעוריו היו מכוונים לפי תורת הסוד, הדריך את חסידיו ללמוד את התלמוד ואת ספרי המהר"ל מפראג בעיון, להתכונן לתפילה במשך שעות רבות שחלק מהן יוקדש ללימוד גמרא בעיון וכל תלמיד סיגל לעצמו הנהגות שונות בעבודת הבורא. דרכו החדשה עוררה התנגדות מצד חסידויות אחרות ותלמידי ה"חוזה מלובלין" אף רצו להטיל על חסידיו חרם ונידוי אולם חרף ההתנגדות הצטרפו אליו חסידים רבים.
כאשר כהו עיניו לא חיפש רופאים שינסו לרפא אותו, טען שמה שהוא זקוק לראות רואה גם עתה ותלמידיו למדו עמו: "השרף מקוצק" הקריא לפניו מספר "הזוהר", אדמו"ר רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא הקריא לפניו מדרש, אדמו"ר רבי יצחק מאיר רוטנברג מגור הקריא לפניו גמרא ור' שמואל משינובה הקריא לפניו "תנא דבי אליהו".
בסוף חודש אב ה'תקפ"ז חלה ומצבו החמיר מיום ליום, כאשר זוגתו נכנסה לחדרו ודמעות על לחייה אמר לה 'מדוע את בוכייה כל ימי למדתי כיצד למות' ובתחילת חודש אלול השיב את נשמתו ליוצרה.
לא כתב ספרים ותלמידיו ליקטו מדבריו.
מספריו:
•    חדות שמחה (ק)
•    מדרש שמחה (ק1/ק2)
•    קול שמחה [מדברי תורתו] (ק)
•    שמחת ישראל [ממאמריו] (ק)

התמונות באדיבות K. Bielawski