חברי MyTzadikהרשמה חינם!
הרבנית רבקה שניאורסאהן - אשת אדמו''ר המהר''ש
תאריך הילולא: י' שבט מקום קבורה: רוסיה
דרכי גישה

ליובאוויטש
(בסמוך ציוני בעלה-אדמו"ר המהר"ש, אדמו"ר בעל "הצמח צדק", ר' אברהם סענדער ור' ברוך שלום).

אביה: ר' אהרן אלכסנדרוב משקלוב.
אמה: הרבנית חיה שרה.
בעלה: אדמו"ר רבי שמואל מליובאוויטש [המהר"ש].
בניה: ר' אברהם סענדער, ר' מנחם מענדל, אדמו"ר רבי שלום דובער מליובאוויטש [הרש"ב] ור' שניאור זלמן אהרן [הרז"א].
בנותיה: דבורה לאה (בעלה ר' משה אריה לייב גינזבורג מויטבסק) וחיה מושקא (בעלה ר' משה הכהן הורנשטיין).
אחיה: ר' שניאור זלמן אלכסנדרוב.
אחיותיה: סטרנא (בעלה דוב בער פרדקין) וצביה גיטל.
סבא: ר' משה אלכסנדרוב משקלוב (מצד אביה), רבי דובער שניאורי – אדמו"ר האמצעי (מצד אמה).
סבתא: הרבנית לאה גולדה (מצד אביה), הרבנית שיינא (מצד אמה).

נולדה בי' חשון ה'תקצ"ה בעיירה ליובאוויטש (רוסיה).
גדלה ברווחה כלכלית היות וסבה (ר' משה) שהיה עשיר גדול דאג לכל מחסורם ביד רחבה. בכ"ד אייר ה'תקצ"ז התייתמה מאביה ובגיל 9 קיבלה מאמה ספר שכתב אביה (ר' אהרן) ובו ספורים שונים שכתב על הבעש"ט [הבעל שם טוב] ותלמידיו, על המגיד ממעזריטש ותלמידיו ועל גדולי החסידים בשקלוב. רשמה כל סיפור ששמעה וציינה את הזמן וממי שמעה את הסיפור ולאחר שאמה העניקה לה שני ספרים נוספים כתובים בכתב ידו של אביה (ר' אהרן) אודות רבי שניאור זלמן [אדמו"ר הזקן] (בעל ה"תניא") ורבי דובער [אדמו"ר האמצעי] נהגה לאסוף את הילדות הקטנות של המשפחה ולספר להן אודות מייסדי החסידות. בגיל 13 היה עליה לטפל באמה שחלתה במחלה קשה ובי' אדר ה'תר"ו התייתמה גם מאמה. כארבעה חודשים שהתה בבית הסבא – ר' משה אך בחודש אב עברה יחד עם אחותה להתגורר בבית הסבתא (הרבנית שיינא) בעיירה ליובאוויטש והתקשתה מאוד להתרגל לחיי הדחקות.
בי"א ניסן ה'תר"ט נישאה לבן דודה (אדמו"ר רבי שמואל).
לאחר ששמעה מחותנה (אדמו"ר בעל "הצמח צדק") אודות מעלת סיפור חסידי הקפידה לספר סיפור רק בעת מנוחה, תמיד ציינה את המקור לכל סיפור, הזמן ששמעה את הסיפור, תיארה את מספר הסיפור ואת הנסיבות בהן התרחש המאורע וכונתה "בעלת שמועה".
בשנת ה'תרי"א חלתה והרופא ציוה עליה לאכול בבוקר מייד בהקיצה מהשינה. אדמו"ר בעל ה"צמח צדק" ציוה עליה לאכול פת שחרית [לחם עם חמאה] מיד אחרי נטילת ידיים וברך אותה באריכות ימים אולם כאשר סיפרה לאדמו"ר בעל ה"צמח צדק" כי היא אוכלת רק לאחר נטילת ידיים, אמירת ברכות השחר ותפילת שחרית, אמר לה אדמו"ר בעל "הצמח צדק": 'יהודי צריך להיות בריא ובעל כח. על המצוות נאמר "וחי בהם" היינו שצריך להכניס חיות במצוות וכדי לקיים זאת חייבים להיות בעל-כח ותמיד בשמחה! מוטב לאכול כדי להתפלל מאשר להתפלל כדי לאכול'.
לאחר פטירת הרבנית חיה מושקא בח' טבת ה'תרכ"א מינה אותה אדמו"ר בעל ה"צמח צדק" על ניהול ענייני חצר החסידות.
נודעה בצדקותה, בטוב לבה ובענוותנותה. בכל ערב חג חילקה בשר לעניים, בערב פסח חילקה חרוסת ובערב יום הכיפורים נהגה לחלק 'לקח' לבנה (אדמו"ר הרש"ב) לתלמידי הישיבה ולכל תושבי העיר. עזרה לכלות וכאשר הייתה זקוקה לכסף למטרות צדקה אך לא רצתה לבקש מבעלה משכנה את התכשיטים שברשותה. סירבה להצטרף לבעלה בנסיעותיו וביקשה שיעניק לה את הכסף המיועד להוצאות הנסיעה על מנת שתחלק אותו לצדקה והעניקה בסתר סיוע כלכלי למשפחות רבות. כאשר נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" בשנת ה'תרנ"ז השגיחה בעצמה על הכנת האוכל עבור התלמידים, התעניינה בשלומו של כל תלמיד ובמצבו בלימודים ומלבד אורחים וקרובי משפחה שביקרו בליובאוויטש ושהו בביתה פרקי זמן שונים, כל יום אכלו בביתה גם מספר תלמידים.
באחת הפעמים יצאה מחדר בעלה ושיפולי שמלתה נתפסו בדלת, מחמת יראת הכבוד לבעלה לא רצתה לפתוח את הדלת ולהפריע לו ונשארה לעמוד מספר שעות ליד הדלת עד שאדמו"ר המהר"ש יצא מחדרו.
בערב ראש השנה של שנת ה'תרמ"ג לאחר שבעלה (אדמו"ר המהר"ש) ברך אותה הוסיף: 'אני אתעלה 31 דרגות למעלה ולך יהיו 31 עליות למטה'. לשמע הדברים נבהלה והשיבה – 'הרי יש ילדים קטנים...' אולם בעלה לא השיב וכעבור ימים אחדים השיב את נשמתו ליוצרה.
כעבור 31 שנה חלתה במחלת הריאה והרופאים התייאשו למצוא לה רפואה. ביום חמישי – ט' שבט התרע"ד מחלתה החמירה והחלה לדבר אודות אדמו"ר בעל "הצמח צדק" ואודות בעלה (אדמו"ר המהר"ש). בבוקר שלמחרת ביקשה מנכדה – אדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן מליובאוויטש [הריי"ץ] ששהה בחדרה את הסידור ולאחר שהתפללה תפילת שחרית השיבה את נשמתה ליוצרה.
בשנת ה'תש"ב יסד אדמו"ר הריי"ץ רשת מוסדות חינוך לבנות שנקראו על שמה "בית רבקה".

התמונה באדיבות ר' חנוך קיי