אביו: ר' שמחה.
אמו: מרת פיגא.
אשתו: מרת סוסיא (בזיווג ראשון).
בניו: שלמה אפרים ויעקב.
בנותיו: אדל (בעלה ר' יוסף), חיה (בעלה ר' אהרן זסלבסקי מקרמנצ'וג), מרים (בעלה בזיווג ראשון – ר' פנחס זאב הלוי סגל, בעלה בזיווג שני – אחיו), פיגא ושרה (בעלה ר' יצחק אייזיק).
אחיו: ר' יחיאל ור' ישראל המת.
סבא: ר' נחמן מהורודנקא (מצד אביו), ר' יחיאל אשכנזי (מצד אמו).
סבתא: הרבנית אדל (מצד אמו).
מתלמידיו: ר' נפתלי, ר' נתן שטרנהרץ [מוהרנ"ת], ר' שמעון מקרמינטשוק.

נולד ביום שבת א' ניסן שנת ה'תקל"ב בעיירה מז'יבוז' (אוקראינה) ונקרא 'נחמן' על שם סבו – ר' נחמן מהורודנקא. מייד עם הולדתו נטלה אמו את ידיו 3 פעמים לסירוגין, חבשה לראשו כובע ובכל פעם שהאכילה אותו נטלה את ידיה ואת ידיו.
מילדותו התפלל בדמעות לה' שיקרב אותו לעבודתו, נהג לצייר לנגד עיניו את שם 'י-הוה' וערך סיגופים. כל בוקר טבל במקווה גם בימי החורף הקרים, קיבל על עצמו שלא לגרד את גופו ועל מנת להתגבר על תאוות האכילה ולא להרגיש את טעם האוכל בלע מבלי ללעוס למרות שצווארו התנפח כתוצאה מכך.
בגיל 13 נשא לאישה את בתו של העשיר ר' אפרים מהכפר הוסיאטין ונסמך על שולחן חותנו. 18 שבועות במהלך השנה ערך תעניות משבת לשבת, התבודד ושקד על לימוד התורה עד שהיה בקיא בתנ"ך, בתלמוד הבבלי ובפוסקים, ב"עין יעקב", ב"זוהר", ב"תקוני זוהר", ב"עץ חיים", ב"פרי עץ חיים", בכל כתבי האר"י ובספרי מוסר אולם בכדי להסתיר את הנהגותיו ועריכת הסיגופים היה רגיל במעשי שחוק ולעיני הסובבים היה נראה כאילו הולך בטל.
צדקותו וגאונותו בתורה החלו להתפרסם וכאשר עבר להתגורר בעיירה מדבדיבקה תושבי האזור נהרו לביתו לשמוע דברי תורה מפיו ולהתברך.
השתוקק לעלות לארץ ישראל, טען כי בארץ ישראל ניתן לעשות ניסים ומופתים אמיתיים, על-ידי קדושת הארץ זוכים לאמונה, להסיר את מידות הכעס, כבדות, עצבות ועצלות אך צריך לבקש מהשי"ת לזכות לכסופים וגעגועים לארץ ישראל ולמרות כל ניסיונות בני ביתו וחסידיו להניאו מהחלטתו בי"ח אייר שנת ה'תקנ"ח החל במסע לארץ ישראל יחד עם אחד מחסידיו. בנמל יפו לא קיבל מפקידי הממשל הטורקי רישיון כניסה על כן נאלץ להמשיך בהפלגה ובערב ראש השנה ה'תקנ"ט הגיע לנמל חיפה. בתקופת חגי תשרי שהה בחיפה, ביקר בטבריה ובצפת, התפלל בקברי צדיקים בגליל ולאחר פורים הפליג חזרה באונית מלחמה טורקית. רב החובל רצה למכרם לעבדים אולם הקהילה היהודית ברודוס (יוון) פדתה אותם. כאשר חזר לביתו אמר לחסידיו 'הבאתי לכם מתנה – מחלוקת!' וכעבור תקופה קצרה עבר להתגורר בעיר זלטיפולי.
בהמלצת דודו (ר' ברוך ממז'יבוז') עבר בחודש אלול שנת ה'תקס"ב להתגורר בעיר ברסלב (אוקראינה). באחת השבתות לאחר שקידש על היין אמר 'מעתה אנשינו יקראו על שם עיר זו "חסידי ברסלב" ושם זה לא יתבטל לעולם'.
נודע בחוכמתו הגדולה ובבקיאותו בגיאוגרפיה, פילוסופיה ובספרי טבע והזהיר את חסידיו להתרחק מספרי המחקרים והפילוסופים. למד במהירות על מנת להספיק את כל סדר הלימוד בספרים הרבים שקבע לעצמו. חיבר תפילות שונות וטען כי עיקר ההתחברות והדבקות להשי"ת הינה בזכות התפילה, הסביר כי על ידי מחיאת כף בתפילה מגרשים את האוויר של חוץ לארץ וממשיכים אוויר של ארץ ישראל, תפילה בהתבודדות הינה דרך חדשה שאינה מוכרת ועל כן עולה ללא מפריעים אולם התפילה הקבועה הינה דרך הידועה לכל ולכן אורבים בדרך זו גזלנים ומפריעים אותה. ראוי להקדים ככל האפשר ולהתפלל השכם בבוקר וניתן ללמוד מתינוק להתפלל בפשטות ובתמימות.
הזהיר את חסידיו לטבול במקווה, שלא יתרגלו בעישון מקטרת ובהרחת טבק ושיגיעו אליו בראש השנה היות ובראש השנה ביכולתו לפעול תיקונים שבכל השנה אינו יכול לעשותם. באר כי מניחים תפילין על היד ועל הראש בהתאם לשני סוגי אנשים – אלו שפרנסתם מגיעה באמצעות עסקיהם בראש ואלו שעסקיהם בידיים ומכיוון ששניהם עלולים לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה על כן עליהם לזכור שהבורא יתברך הוא הנותן כוח לעשות חיל. נהג לספר סיפורים מענייני עולם הזה, עורר ללמוד בכל הספרים הקדושים ולקבוע כל יום זמן ללימוד התורה. הנהיג אצל חסידיו להתוודות לפני הצדיק על כל הפשעים והעוונות ולנסוע על קבר הצדיק בכל עת כמו שנסעו אליו טרם פטירתו. הרגיש בצערו של כל יהודי שהגיע אליו, ידע את מחשבות האנשים שעמדו לפניו, העניק לכל אחד תיקון לפי שורש נשמתו, עסק בתיקון נפטרים ונשמות רבות הגיעו אליו על מנת שיעניק להן תיקון והרבה מהצדיקים בדורו חלקו על דרכיו ומנהגיו בדרכי החסידות.
ארבעה מילדיו נפטרו בצעירותם – שלמה אפרים, יעקב, פיגא.
בחודש אב ה'תקס"ו גילה מאורעות שיעברו על רוסיה עד ביאת המשיח ומה יתרחש מביאת הגואל עד תחיית המתים ור' נתן כתב את הדברים ב'מגילת סתרים'. בחודש אדר שנת ה'תקס"ז יצא למסע בערי אוקראינה ובהגיעו לאוסטראה חלה במחלה קשה. זוגתו ובתם הצטרפו אליו, לבקשתה נסעו יחד לזסלב ובערב חג השבועות זוגתו נפטרה. כאשר הגיע לעיר בראד שהה בביתו של ר' יחזקאל טרכטנברג ובחודש אב שהה בעיירה וטשק ונשא לאישה את בתו.
בתשרי שנת ה'תקס"ח שוב יצא למסע ובהגיעו ללמברג אמר לתלמידו (ר' שמעון) כי בגלל הספר הקדוש שכתב איבד את אשתו ובניו וכעת גם עליו נגזרה מיתה אולם אם הספר יישרף יוכל לחיות ושלח אותו לביתו בברסלב לשרוף את הספר והעתקו.
בשנת ה'תקס"ט חלה בשחפת והביע את רצונו להגיע שוב לארץ ישראל ולהיקבר בה. גילה 10 פרקי תהילים שאמירתם הוא תיקון גדול ונורא מאוד והבטיח כי יעזור לכל מי שיבוא על קברו, ייתן פרוטה לצדקה ויאמר את עשרה פרקי התהילים.
בראש חודש אייר שנת ה'תק"ע פרצה שרפה גדולה בברסלב ובד' אייר עבר להתגורר באומן.
בראש השנה שנת ה'תקע"א מחלתו גברה, בחול המועד סוכות ציווה לשרוף את כתביו לאחר פטירתו, הבטיח להמליץ טוב על אלו שיבואו בראש השנה על ציונו וביום שלישי לאחר שהתפלל תפילת שחרית בסידור האר"י וקיים את מצוות ארבעת המינים, שכב במיטתו בבגדי משי והשיב את נשמתו ליוצרה. למחרת הובא לקבורה.
מספריו:
• לקוטי מוהר"ן (ק)
• לקוטי מוהר"ן תניינא (ק)
• ליקוטי עצות (ק)
• סיפורי מעשיות (ק)
• ספר הגנוז
• ספר המידות (ק)
• ספר הנשרף

תמונת הציון באדיבות ר' חנוך קיי