אביו: ר' מסעוד.
אמו: מרת עישא [ממשפחת בן חמו].
אשתו: הרבנית חנה.
אחיו: ר' יצחק ["בבא חאקי"], ר' ישראל ["בבא סאלי"], אח חורג – ר' מסעוד שטרית ["בבא סידי"].
אחותו: פירחה.
סבא: ר' יעקב (מצד אביו).

נולד בשנת ה'תרכ"ו בעיר תאפיללת (מרוקו).
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים ובזיכרון מופלא. רוב שעות היממה התבודד, ערך תעניות וסיגופים, התנזר מאכילת עוף ובשר ושקד על לימוד התורה.
כאשר רצה לישון לא שכב במיטה אלא ישן שנת עראי תוך כדי ישיבה ופקד על תלמידיו שאם לא יתעורר בזמן שביקש אותם להעירו שידקרו אותו במחטים עד שיקיץ. כל חצות לילה ערך 'תיקון חצות', למד את תורת הנסתר עד הבוקר והתפלל תפילת שחרית עם כוונות האר"י. נמנע מלצאת מביתו היות והקפיד על שמירת העיניים על כן התקין בביתו מקווה טהרה, כאשר נאלץ לצאת מחוץ לביתו הילך על גגות העיר ובכל העיר הכריזו לבל תהין אישה לצאת מביתה באותה עת. בעקבות חולי בעיניו התעוור וכעבור 5 שנים במהלך הילולא שנערכה לכבוד התנא ר' מאיר בעל הנס ביקש את הספר "מחשוף הלבן" ערך כוונות וראייתו שבה אליו. בענוותנותו השתדל להסתיר את הנהגותיו ואת הארוחות שהכינו לו שלח בסתר לתלמיד עני מהישיבה.
נשא לאישה את בתו של ר' אליהו הכהן וסעד עם אנשי ביתו רק במהלך סעודות שבת.
לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרס"ח החל להנהיג את הקהילה במקומו. שימש כאב"ד [אב בית דין] בתאפיללת וכיהן כראש ישיבת "אביר יעקב". השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ממקומות שונים ונודע כבקי בכל התלמוד הבבלי והירושלמי ובתורת הנסתר. מכספו הפרטי דאג לשיפוץ ותיקון מקוואות, אסף כספים על מנת לסייע כלכלית לתלמידי חכמים, ליתומים, לאלמנות ושלח כספים לארץ ישראל עבור העניים. כל ערב שבת הכין מזון לחלק לעניים עבור סעודות שבת ולא התיר לערוך את שולחן השבת בביתו עד שחילקו מזון לכל העניים. כאשר נודע לו על עני המתבייש לקבל צדקה העניק לו הלוואה מכספו הפרטי במחשבה שלא לגבות את ההלוואה לעולם. כאשר ערך תענית נהג להתבודד והטיל על משמשו לנהל את ענייני הבית והקהילה. כל בוקר טרם החל ללמוד נהג לשכב בתוך ארון ולכסות את עצמו באפר על מנת להזכיר לעצמו את יום המיתה ולבטל את מידת הגאווה.
בעקבות רצונו לעסוק בעבודת ה' מתוך פרישות והתבודדות החליט כעבור שנה לעלות לארץ ישראל ונסע לעיר בצאר (מרוקו) אולם אנשי הקהילה הפצירו בו לשוב ולהמשיך להנהיגם. כאשר התבקש להצטלם עבור הכנת דרכון סרב להצטלם ונאלץ לוותר על נסיעתו. בשובו לתאפיללת ביקש מדודו – ר' יצחק אביחצירא לנהל את ענייני הכספים של ישיבת "אביר יעקב", מינה את ר' אליהו אביחצירא [בן דודו] לנהל את ענייני הקהילה עם רשויות הממשל השונות ואת אחיו – ר' ישראל אביחצירא ["בבא סאלי"] מינה לראש ישיבת "אביר יעקב". התבודד בעליית הגג ושקד על לימוד התורה, במשך 6 שנים ערך יחד עם חמיו – ר' אליהו הכהן ועם ר' משה תורג'מן ["בבא סי"] את תיקון "תשובת הקנה" ובצאתו פחדו להביט בפניו.
זוגתו הראשונה והשנייה ו-7 מבניו נפטרו מלבד בנו הקטן ועם זאת המשיך בעבודת הקודש בשמחה ואף עודד את הפונים אליו במצוקתם. כתב פיוטים כגון: ה' א-להינו [לקריאה].
בשנת ה'תר"ף מאות חיילים קיבצו את כל יהודי קהילת ריסאני במרכז העיירה על מנת להוציאם להורג וכאשר ציוו להביאו הודיע לנאספים כי פטירתו תהא כפרה להם. בשעת מנחה של יום השבת ניתנה הפקודה להוציאו להורג יחד עם שניים מעשירי הקהילה [ר' יצחק ור' דוד שמחון], הציבו אותו בפי תותח וביריית פגז הרגו אותו.
בצאת השבת נשלח ר' אליהו אביחצירא על ידי ראשי הקהילה לשחרר מאנשי השלטון את גופתו אולם רק לאחר תשלום ממון רב הצליחו כעבור ימים אחדים להביאו לקבורה ונדהמו לראות כי גופו נשאר שלם!
מספריו:
•    ליקוטי תורה
•    פתח  האהל (ק1/ק2/ק3/ק4)
•    רישא וסיפא (ק)
•    שכל טוב (ק1/ק2)