אביו: ר' שמחה בונים.
אחיו: ישראל.
מוריו: המקובל רבי בן ציון משה יאיר ווינשטוק, אדמו"ר רבי שלמה גולדמן מזוועהיל.
מתלמידיו: המקובל רבי חיים אבישלום כהן פרחיה [החלבן].

נולד בל' תשרי ה'תרפ"ב בפולין - צאצא לרבי יחיאל מיכל רבינוביץ [המגיד מזלוטשוב] בן אחר בן.
בגיל 8 עלה עם משפחתו לארץ ישראל, התגורר בעיר העתיקה בירושלים ובגיל צעיר התייתם מאמו. למד בישיבת "עץ חיים" בירושלים, שקד על לימוד התורה לעיתים גם 14 ואפילו 18 שעות ברציפות ומעולם לא נראה הולך ללא ספר בידו. בגיל 13 כבר למד בספר "עץ חיים" והרגיל את עצמו להתנהג בענווה, כל יום נכנס בחשאי לישיבת 'בית א-ל' והתבונן במעשי המקובלים וכל הנהגותיו היו על פי הוראותיו של אדמו"ר רבי שלמה גולדמן מזוועהיל. מיעט בשינה, סירב לישון על גבי מיטה ולרוב התנמנם תוך כדי לימוד על הספר, נהג להתפלל 'ותיקין' ולהניח ארבעה זוגות תפילין – רש"י, רבינו תם, הראב"ד ו"שמושה רבה". קבע חברותא אחר לכל לימוד, הבין וקלט כל עניין במהירות מדהימה ונודע כבקי בכל הפרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד]. רשם בכל ספר קבלה שסיים ללמוד 'מוגה' ונהג לחתום "יוסף וולטוך נכד המגיד מזלאטשוב" היות ואביו צאצא לר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, לעיתים חתם "יוסף וולטוך איש ירושלים" מרוב אהבתו לירושלים.
זמן קצר לאחר נישואיו זוגתו חלתה ושהתה בבית הרפואה עד לפטירתה אולם על פניו לא נראה שום עצב ובקדושה ופרישות מענייני העולם החומרי המשיך לשקוד על לימוד התורה.
לאחר המלחמה בשנת ה'תש"ח עבר להתגורר ברחוב אוסישקין בתל אביב, לפרנסתו עבד בלילות כמנקה רחובות בעיר תל אביב ובאחד הרחובות נהגו נערים לידות בו אבנים אולם מידי לילה פנה אל הנערים ואמר 'תודה רבה לכם'. נהג להשתטח על קברי צדיקים גם אם נמצאים במקום סכנה וכל ראש חודש להגיע לכותל המערבי [בעת שהיה בשליטת הירדנים] להתפלל על חולים והירדנים לא ראו אותו עובר את הגבול, ופעמים רבות נסע במיוחד לציון רשב"י [רבי שמעון בר יוחאי] במירון על מנת להתפלל או לערוך סעודה לכבוד הצדיק. כל שבוע ביקר בביתו של המקובל רבי מרדכי שרעבי ולעיתים תכופות נפגש גם עם רבי מאיר אביחצירא ועם אדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב. בכדי לגלות צדיקים נסתרים ביקש מהמקובל רבי בן ציון משה יאיר ווינשטוק לרשום את כתובת המגורים של כל יהודי שיגיע לרכוש ספרי קבלה נדירים ולשלוח עמו את הספרים. תמיד אחז בפרקי ידיו שני סלים פשוטים למראה בהם הסתיר ספרי קבלה עתיקים ונדירים ולא אחז את הסלים בכף ידו היות שהקפיד מאוד לא להוריד את ידו מתחת לאבנט כפי שנהג רבי יהודה הנשיא וכך נאלץ להרים את ידיו כל הזמן כדי שהסלים לא יפלו מפרקי ידיו. אהב שלכל עדה יש מנהגים מיוחדים ונוסח תפילה והתפלא על אנשים המתביישים במוצאם ומשנים את מסורת אבותיהם, שמר על קדושת העיניים והתרחק מבעלי חטא, זכה לגילויים נפלאים ולהתגלות נשמות הצדיקים ובכל ברית מילה ראה את אליהו הנביא. בתפילותיו לקרוב קץ הגאולה זכה לראות את רחל אמנו עטופה בבגדים שחורים. התפרסם כיודע נסתרות ופועל ישועות, והוציא 'רוחות' שנדבקו באנשים אולם השתדל להסתיר את מעשיו וצדקותו.
למרות ייסוריו הגדולים מחולי המעיים עבד את ה' בשמחה ובהתלהבות, כל חודש חילק כספים לנזקקים ולמבקשים את ברכתו איחל 'כל הישועות!'.
לאחר פטירת רבי מאיר אביחצירא בי"ז ניסן ה'תשמ"ג אמר כי אינו יכול בלעדי רבי מאיר. במוצאי שבת השתתף בסעודת ההילולא לכבוד רשב"י ולאחר שהזכיר את הילולות הצדיקים שחלו בשבוע שחלף אמר כי ביום שלישי – ל"ה לעומר יהיה יארצייט גדול. ביום שלישי נסע להשתטח על קברי צדיקים בגליל, כאשר יצא מקבר רשב"י במירון לא חש בטוב, בהגיעו למערת האידרא שוב אמר כי אינו חש בטוב וביקש לשתות סודה. בצפת קנו עבורו מי סודה ולפתע התעלף, הובהל לבית הרפואה בצפת והשיב את נשמתו ליוצרה.
למחרת בבוקר הובא לקבורה.