fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik
אביו: דוסא.
סבא: הרכינס (מצד אביו).
מורו: רבי יוחנן בן זכאי.
נמנה על הדור הראשון לתנאים.
היה עני וכל יום היה מתענה. הסתפק במועט 'אמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת' (תלמוד בבלי תענית כ"ד/ב').
בשמים הכריזו 'היזהרו בחנינא ובתורתו' (תלמוד בבלי פסחים קי"ב/ב') והיה מלומד בניסים. כאשר בתו הדליקה בשוגג נר לשבת בחומץ במקום בשמן וסיפרה לאביה 'אמר לה בתי מאי איכפת לך מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה' (תלמוד בבלי תענית כ"ה/א'). 'מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שראה את הארי ואמר לו: אי מלך חלש לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל, מיד ברח' (מדרש תנחומא ויגש ג'). 'מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים. אמר: הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר... זימן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם' (מדרש רבה קהלת פרשה א').
כשחלה בנו של רבן גמליאל שיגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים, כשראה אותם עלה לעליה וביקש עליו רחמים ובירידתו אמר להם: לכו שכבר נחלצה הקדחת ממנו. אמרו לו: וכי נביא אתה? אמר להם: כך מקובלני – אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף. ורבי יוחנן בן זכאי אמר עליו כי הוא דומה כעבד [בן בית] לפני המלך (תלמוד בבלי ברכות ל"ד/ב').
'רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא אתא מיטרא אמר לפניו ריבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא, כי מטא לביתיה אמר לפניו ריבונו של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא' (תלמוד בבלי תענית כ"ד/ב').
'הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא משום כיסופא הוה לה הך שיבבתא בישתא אמרה מכדי ידענא דלית להו ולא מידי מאי כולי האי אזלא וטרפא אבבא איכספא ועיילא לאינדרונא איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא אמרה לה פלניתא פלניתא אייתי מסא דקא חריך לחמיך אמרה לה אף אנא להכי עיילי תנא אף היא להביא מרדה נכנסה מפני שמלומדת בנסים. אמרה ליה דביתהו [אמרה לו אשתו] עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי, אמר לה מאי נעביד [מה נעשה?] בעי רחמי דניתבו לך מידי. בעא רחמי יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא [נתנו לו רגל אחת של שולחן עשויה זהב]. חזיא בחלמא [אשתו ראתה בחלום] עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי [שכל הצדיקים אוכלים על שולחן עם שלוש רגלים] ואיהו אפתורא דתרי כרעי [ולרבי חנינא יש שולחן עם שתי רגלים], אמר לה ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחסר [רצונך שכולם יאכלו בשולחן שלם ואנו בשולחן חסר]. אמרה ליה ומאי נעביד [אמרה לו אשתו ומה נעשה]. בעי רחמי דנשקלינהו מינך בעי רחמי ושקלוהו [התפלל ולקחו את רגל הזהב]' (תלמוד בבלי תענית כ"ה/א').
מעשה נוסף, בחמורו של ר' חנינא שנגנב ולא רצה לאכול מהתבן ומהשעורים שנתנו לו הליסטים כיון שלא היו מעושרים. לאחר ששחררו אותו, בנו של ר' חנינא שמע אותו בחצר ואביו אמר לו לפתוח את הדלת שכבר נפשו יוצאת ברעב.
'רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי אמרו ליה קא מפסדן אמר אי קא מפסדן ניכלינהו דובי ואי לא כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו. הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי אתיא לקמיה אמרה ליה בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי אמר לה מה שמך אמרה ליה איכו אמר איכו נימטו כשוריך תנא הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן ויש אומרין סניפין עשאום, תניא פלימו אומר אני ראיתי אותו הבית והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן ואמרו לי בית זה שקירה ר' חנינא בן דוסא בתפלתו ור' חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים והא עני הוי ועוד אמרו חכמים אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אמר רב פנחס מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של ר' חנינא בן דוסא ואמר לה אל תאכלי מביציהן והרבו ביצים ותרנגולין והיו מצערין אותם ומכרן וקנה בדמיהן עזים פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחברו בכאן הנחתי התרנגולין שלי שמע ר' חנינא אמר לו יש לך בהן סימן אמר לו הן נתן לו סימן ונטל את העזין' (תלמוד בבלי תענית כ"ה/א').
האריך ימים ו'משמת רבי חנינא בן דוסא... פסקה החסידות' (תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט' הלכה ט"ז), 'משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה' (תלמוד בבלי סוטה מ"ט/ב').
למרות שתאריך פטירתו אינו ידוע, יש העורכים הילולא בכ"ו אייר.