fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: ר' שלמה צבי.
אמו: הרבנית מלכה.
אשתו: הרבנית חנה.
בניו: ר' אביגדור, אדמו"ר רבי משה מלעלוב, ר' נחמיה.
בתו: הרבנית לאה (בעלה אדמו"ר רבי מאיר קרקובסקי מפשעדבוז').
אחיו: ר' זושא [משה], ר' חיים, ר' מאיר. אח חורג: ר' יצחק אייזיק וויסאקער.
סבא: ר' יעקב מאפטא (מצד אביו).
סבתא: פייגא (מצד אביו).
מוריו: ר' אלימלך מליז'נסק, ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ [ה"חוזה מלובלין"].
מתלמידיו: ר' דב בעריש מבענדין, ר' חיים דוד פרופסור ד''ר ברנהרד מפיטרקוב, ר' חיים זעליג משרענצק, ר' חנוך מוורשה (בעל "יסוד אמונה"), ר' ישעיה מפשדבורז', אדמו"ר רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא.
נולד בשנת ה'תק"ו בעיר קיילצה לדעה אחרת בכפר פראדלא ולדעה אחרת בכפר ביאלא [סמוך לכפר לעלוב] (פולין).
מילדותו שקד על לימוד התורה, נהג להתבודד ביערות, לערוך סיגופים, גלגולי שלג, תעניות וטבילות במים קפואים וניכר במידותיו התרומיות. נפגש עם ר' אלימלך מליז'נסק ור' זושא מאניפולי שבמהלך עריכת ה"גלות" הגיעו לכפר הולדתו ולמרות התנגדות אביו לתנועת החסידות נסע בנעוריו ללא ידיעת אביו ללמוד בישיבה של ר' אלימלך מליז'נסק. כאשר שב לביתו אביו רצה להכותו ולא מצא מקל על כן הגיש לאביו מקל ואמר 'אבא אל תצער עצמך הא לך המקל ותכה אותי'. לאחר שדבק בדרכי החסידות זנח את דרכו הראשונה לערוך סיגופים ותעניות, בגיל 25 כבר למד 14 פעמים את כל הש"ס וניכר בקדושתו ובצדקותו.
נשא לאישה את בתו של ר' יעקב מביאלה ולאחר נישואיו התפרנס מחנות שפתח בלעלוב לממכר מלח. למרות מצבו הכלכלי הדחוק על מנת שלא לקפח את פרנסת שאר החנוונים מייד לאחר שמכר כפי צורך פרנסתו לאותו יום סגר את החנות ושקד בסתר על לימוד התורה. השתדל שלאיש לא תגרם עוגמת נפש בגינו וכאשר נודע לו כי לסוחרים אחרים נגרמת עוגמת נפש מכך שקונים נכנסים לחנותו במקום לחנות שלהם החליט להפסיק לעסוק במסחר. התנהג כאיש פשוט בכדי להסתיר את קדושתו ונהג לשבור את הקרח וטבול במים קפואים, חותנו שהתנגד לכך התייחס אליו כ'משוגע' ולאחר שלא נענה לבקשותיו להימנע מטבילה במים הקפואים זרק אותו מביתו. היות ונוכח כי לא ניתן להניאו ממעשי החזירו לביתו ורק לאחר שנודע לו כי הגיע לביתו על ידי 'קפיצת הדרך' שינה את ייחסו כלפיו לטובה.
לאחר שר' אלימלך מליז'נסק מינה אותו לאדמו"ר ייסד את חסידות לעלוב אולם נהג כחסיד והגיע לעיתים תכופות לממשיכי דרכו של ר' אלימלך, במיוחד אל ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ [ה"חוזה מלובלין"] ובכל פעם שנסע אל ה"חוזה מלובלין" נהג לקחת עמו אנשים נוספים.
פעל ישועות וגם הגויים אהבו אותו. נודע בענוותנותו ובאהבתו הגדולה לכל יהודי במיוחד לילדי ישראל, תמיד המליץ טוב על כל יהודי והתפלל אפילו על הרשעים שיהיה להם כל טוב. ברוב צניעותו אמר 'איך תאמרו עלי שאני צדיק הדור אם עדיין אני מרגיש אהבה לבני ולזרעי יותר משאר בני ישראל'. נזהר מאוד בצער בעלי חיים ונהג לצאת לשווקים ולהשקות את העגלים והסוסים שעמם הובילו את הסחורות בשעה שבעליהם היו עסוקים בשוק. כאשר רצה ללמוד עלה לעליית הגג בכדי שלא ידעו שהוא לומד ובחורף כיסה את רגליו בשק בזמן הלימוד כדי שלא יצטנן, כששמע מישהו בפרוזדור מייד כיסה את הגמרא ונהג לומר כי אינו תלמיד חכם. הצליח להסתיר את גדולתו בתורה אולם כאשר בנו מקווה בעיר צ'נסטוחובה נאלץ לבוא במשא ומתן של הלכה עם אב"ד [אב בית דין] פיטרוקוב – ר' אברהם צבי (בעל "ברית אברהם") בעניין הכשרת המקווה ונודע כי הינו בקי עצום בש"ס ופוסקים. נסע מכפר לכפר והעניק לילדים הלומדים ב"חדר" מטבע על מנת שירצו ללמוד תורה, תמיד לקח עמו מעיל פרווה אפילו אם היה חום גדול שמא בשובו יהיה קור בכדי לקיים את הכתוב "משנה עיתים ומחליף את הזמנים", התארח בבתי יהודים המתגוררים בכפרים שעבר בדרכו והצליח לקרב "נשמות גדולות" לחסידות. היה רגיל בגילוי אליהו הנביא ונהג לחתום "דוד בן רבי שלמה".
בחנוכה ה'תקע"ד נסע יחד עם תלמידו (אדמו"ר רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא) לפשיסחא אל "היהודי הקדוש". הסביר את הנאמר במסכת תענית אודות רבי חנינא בן דוסא ובסיום דבריו אמר שכאשר יבוא אל ההיכל של רבי חנינא בן דוסא יאמר לו פירוש זה, בראש חודש שבט חלה ואמר שהגיע לעולם בכדי לעשות את תלמידו – ר' חיים דוד, לבעל תשובה ועכשיו שנעשה בעל תשובה אינו יכול לחיות יותר. כאשר שמע את דברי הרופא שמצבו אינו טוב, אמר לרופא מדוע הינך אומר שהמצב אינו טוב, תדע שאני הולך לביתי. ציווה למסור לאחר פטירתו את גביע הכסף של הקידוש אל ה"חוזה מלובלין", ביום שישי אמר לחסידים ששהו בחדרו כי המסכת של רבי דוד בן רבי שלמה לא יתוודע עד ביאת המשיח, הבטיח שכל אחד מצאצאיו עד דור עשירי שיגיע להתפלל על קברו מובטח לו שייוושע, הסתובב לכיוון הכותל והשיב את נשמתו ליוצרה.