fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadi
אביו: חוניו.
בניו: שמעי וחוניו.
אחיו: אלעזר.
סבא: ידוע (מצד אביו).
מורו: עזרא הסופר.
מתלמידיו: אנטיגנוס איש סוכו.
מאחרוני אנשי הכנסת הגדולה, שימש 40 שנה בכהונה גדולה בבית המקדש (תלמוד בבלי יומא ט'/א) ועשה שתי פרות אדומות (משנה פרה פרק ג'/ד'). כל ימיו של שמעון הצדיק ה"שעיר לעזאזל" [ביום הכיפורים] לא היה מגיע למחצית ההר עד שנקרע לאיברים, משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר. הגורל של שם היה עולה בימין משמת שמעון הצדיק לפעמים בימין לפעמים בשמאל. הנר המערבי [בבית המקדש] היה דולק משמת שמעון הצדיק לפעמים כבה לפעמים נותר דולק. לשון של זהורית היה מלבין משמת שמעון הצדיק פעמים מלבין פעמים מאדים. אור המערכה היה מתגבר ועולה משהיו נותנים שני גזירי עצים בשחרית ולא היו צריכים להוסיף כל היום משמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה והיו מוסיפים עצים כל היום. הייתה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם הפנים וכל אחד מהכוהנים היה מקבל עד כזית חלקם היו שביעים וחלקם אף היו מותירים משמת שמעון הצדיק ניטלה ברכה משתי הלחם ומלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון (תלמוד ירושלמי יומא פרק ו' הלכה ג').
בתלמוד בבלי יומא ס"ט/א' מתואר כיצד אלכסנדר הגדול בהשפעת הכותיים שונאי היהודים, מתכנן להחריב את המקדש אולם בהגיעו לשערי ירושלים פגש בשמעון הצדיק, הזדעזע עד עמקי נשמתו והשתחווה לפניו. אלכסנדר הסביר כי לפני כל קרב [ומעולם לא הפסיד בקרב!] דמות דיוקנו של איש זקן נראית לו ומנצחת לפניו והאדם הזקן שקיבל את פניו כעת – שמעון הצדיק, הוא האיש שמופיע בחזיונותיו! מסיבה זו אלכסנדר לא פגע בבית המקדש ושמעון הצדיק גילה לו שאויביו אינם היהודים אלא הכותיים.
אריסטו כתב לאלכסנדר תלמידו: 'ברוך ה' פוקח עיוורים מורה חטאים בדרך, ישתבח שבח הראוי לו, אשר גמלני ברחמיו וברוב חסדיו והוציאני מן הסכלות הגמורה אשר הייתי בה כל ימי חיי בהתעסקי בחכמת הפילוסופיה והייתי דן כל הדברים על דעת השכל, וחברתי בזה ספרים כחול הים יתנודדו כל רואי בם, עד שבסוף ימי התווכחתי עם חכם מחכמי ישראל [הוא שמעון הצדיק] והראני ידו החזקה בתורה מורשה להם מסיני, והמשיך ליבי בדברי תורה בהראותו לי באותות ובמופתים בשמות קדושים אמיתיים ונגלים בחוש'.
'שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד – על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א'/ב').
ידע כי הינו עומד להיפטר מהעולם ולשאלת אחיו הכהנים מנין הוא יודע השיב, כי בכל יום הכיפורים כשנכנס לקודש הקדשים, היה מראה כבוד השכינה נגלה לפניו כדמות זקן לבוש לבנים ועטוף לבנים והיה נכנס עמו ויוצא עמו, אך היום נזדמן לו זקן לבוש שחורים ועטוף שחורים שנכנס עמו ולא יצא!
לאחר חג הסוכות שנת ג'תמ"ט חלה וכעבור שבעה ימים השיב את נשמתו ליוצרה ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם (תלמוד בבלי יומא ל"ט/ב').