fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik

אביו: משיח.

אמו: מרת אסתר.

אשתו: מרת מיכל.

בנו: אליהו.

בתו: רוזה (בעלה ניסים שמואלוף).

סבא: שאול (מצד אביו).

סבתא: מיכל (מצד אביו), שרה (מצד אמו).

מוריו: מולא אבא, המקובל רבי חיים שאול דוויך הכהן.

נולד בשנת ה'תרל"א/ב בעיר משהד (איראן).

על אף רדיפת היהודים באותה תקופה ושמירת יהדותם בסתר עם זאת שקד על לימוד התורה עם חכמי משהד והתפרסם כעילוי.

לאחר נישואיו עסק במסחר לפרנסתו והחל להתעמק בלימוד תורת הנסתר. בחודש אייר ה'תרס"ג ניצל בנס מעלילה ומהמון פורעים שזממו לבזוז את ממונו ולטבוח באנשי הקהילה היהודית. כיהן כרבם האחרון של קהילת "אנוסי משהד" ועודד את אנשי הקהילה לקיים את המצוות וללמוד את התורה בסתר מתוך מסירות נפש. לצורך מסחרו נסע עם משפחתו לטורקמניסטן אולם בשנת ה'תרס"ו עלה לארץ ישראל עם קבוצה מיהודי משהד ובמהלך המסע נולד בנו הבכור (אליהו) בטורקיה.

התגורר בשכונת הבוכרים בירושלים במרתף ביתם של משפחת אהרונוף ללא אור שמש וללא מים זורמים אך לא התלונן והסתפק במועט. לפרנסת ביתו מכר חפצי יודאיקה בחנות ברחוב יפו בירושלים ועסק גם בנדל"ן אולם פרנסתו הייתה בדוחק. בחצות הלילה נהג לטבול במקווה ולערוך 'תיקון חצות' בבית כנסת "חאג'י אדוניה" בשכונת הבוכרים, שקד על לימוד התורה וטרם הגעת המתפללים החל את תפילת שחרית היות ותפילתו התארכה זמן רב על-פי סדר הכוונות כשהוא מניח תפילין של רש"י [רבי שלמה ירחי] ושל ר"ת [רבנו תם]. בסיום התפילה נותר ללמוד בבית הכנסת ורק לקראת השעה 9 בבוקר לערך שב לביתו לאכול סעודת שחרית. לאחר מנוחה צהריים קצרה שב לבית הכנסת לתפילת מנחה כשהוא עטור בטלית ותפילין ולאחר תפילת ערבית מסר שיעור בפרשת השבוע, בענייני מוסר והלכות.

התפלל בישיבת "רחובות הנהר" וערך את ההגהות והחידושים של רבו [ר' חיים שאול דוויק הכהן]. עקב בקיאותו בחוקי האסלאם הורשה להיכנס למערת המכפלה למרות שבאותה תקופה נאסרה כניסת יהודים.

לאחר שעבר להתגורר ב"שכונת גאולה" בירושלים נהג להתפלל וללמוד בבית כנסת "זכרון שמעון" ברחוב חגי והשתדל להסתיר את מעשיו והנהגותיו בקודש. אכל מעט והקפיד שבגדיו יהיו תמיד נקיים, דיבר בנחת ובשקט כשחיוך תמידי על פניו וידע לרתק את בני שיחו בדברי תורה ואמרות חז"ל [חכמנו זיכרונם לברכה]. ניכר בענוותנותו ובמידותיו התרומיות, לא הסכים שישמשו אותו וסרב לקבל שכר עבור כהונתו כרב ומנהיג לעדת עולי משהד בירושלים. רדף אחר השלום והתרחק מכל מחלוקת. דקדק בקיום המצוות ואהב לטייל בגן החיות. ציפה והתפלל לביאת הגואל ולישועת עם ישראל. ניסה יחד עם אחד מחכמי המקובלים שלמדו עמו לאסוף בעצרת גדולה שתי רבבות ושני אלפים יהודים על מנת שהשכינה תשרה במקום ובאותה הזדמנות לבקש ולהתחנן לביאת הגואל אולם מסיבות שונות העניין לא יצא לפועל.

כתב פיוט שהוכנס למעמד הסליחות בבית הכנסת "חאג'י אדוניה" וחיבר תפילה לומר בכוונה באימה ברעדה ובעמידה טרם כל תפילה או לימוד ואמר כי אסור להפסיק באמירתה אפילו לדבר שבקדושה וכל העושה כן מובטח שתפילתו מתקבלת. בראש השנה נהג לאכול גם ריאה ולבקש 'יהי רצון שיהיו עוונותינו קלים כריאה' ובצאת יום הכיפורים נהג להגיע לכותל המערבי כשהוא לבוש בבגדים לבנים ולהתפלל. לארבעת המינים רכש לולב ארוך ומהודר ללא פגם ואתרוג גדול ללא פיטמה מחשש למורכב. לכבוד שבת נהג לטבול במקווה, הקדים לקבל את השבת ובסיום תפילת ערבית של שבת היה מברך תור ארוך של מתפללים שביקשו לנשק את ידו. את הקידוש ערך על יין ושנים עשר פיתות שהכינה זוגתו, לאחר סעודת שחרית של שבת למד עם בנו את פרשת השבוע עם תרגום רש"י ובצהריים התאספו המקובלים מעדות המזרח ואשכנז להאזין לשיעורו בקבלה. בשנת ה'תשט"ו מונה על ידי ר' סלמן מוצפי לחזן בתפילות הימים הנוראים שנערכו בבית הכנסת "צופיוף" בשכונת הבוכרים בירושלים. התפלל בדביקות ומרוב ערגה היה בוכה בשעת התפילה עד שהרצפה לפניו נתלחלחה מדמעותיו.

לעת זקנותו לא דאג כלל לענייני הפרנסה והקדיש את כל זמנו ללימוד תורת הנסתר. בשנת ה'תשט"ז חלה וגם במהלך השבועות ששכב במיטתו לא פסק מלדבר על הציפייה לגאולה. ציווה לכתוב על מצבתו 'למדו מוסר, שנאו כבוד, ומגדולה תהי נפשכם בורחת'. כאשר אושפז בבית הרפואה "הדסה עין כרם" שמעו כי הינו לוחש 'הנה הם באים לקחת אותי...' וביום ראשון השיב את נשמתו ליוצרה.

[על שמו הוקמה ישיבת "תפארת שלמה" בירושלים].

מספריו:

•    כתב יד

המידע ותמונת הצדיק באדיבות נכדות הצדיק –
הגב' רונית משיח והגב' רויטל משיח