אביו: ר' יוסף רפאל.
אשתו: הרבנית רוזה (בזיווג ראשון), הרבנית עליזה (בזיווג שני).
מורו: ר' בנציון קואינקא.

נולד בי"ג סיון ה'תר"ם בירושלים (ישראל).
בגיל 14 התייתם מאביו ובגיל 20 מונה לרב בישיבת "תפארת ירושלים".
נשא לאישה את בתו של ר' רפאל ובשנת ה'תרע"א החל לכהן כרב הקהילה הספרדית ביפו. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוגלה ע"י הממשל הטורקי לדמשק (סוריה) עקב פעילותו הציבורית ולפני הגעת הצבא הבריטי הורשה לשוב לארץ ישראל.
בשנת ה'תר"ף החל לכהן כרב ראשי של סלוניקי (יוון), פעל לפיתוח התנועה הציונית ביוון ולהפצת השפה העברית ועודד את העלייה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ג שב לארץ ישראל וכיהן כרב הספרדי הראשי בעיר תל אביב ולאחר פטירת הראשון לציון רבי יעקב מאיר בט' סיון ה'תרצ"ט נבחר למלא את מקומו בתפקיד הראשון לציון. במהלך המנדט הבריטי ייצג את הקהילה היהודית באו"ם, היה חבר בוועד הלאומי והשתתף בפגישות שבמסגרתן נוסדה הסוכנות היהודית. לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל היה הרב הספרדי הראשי ראשון של המדינה. בזמן מלחמת העצמאות, כאשר ירושלים הותקפה ע"י הערבים, חפר ביום שבת, משיקולים של "פיקוח נפש דוחה שבת" תעלות לחיילי צה"ל.
סייע בהקמת הישיבות "מחזיקי תורה" ו"שער ציון". תמך בזכות ההצבעה לנשים, פעל לאיחוד נוסחאות התפילה של יהודי אשכנז ויהודי ספרד לנוסח אחד וכן לאיחוד שיטות השחיטה השונות. צידד בקבלת גרים ממשפחות אשר האם הינה נוכרית הנשואה ליהודי שאינו שומר מצוות.
בשנת ה'תשי"ג כתב בצוואתו האחרונה: '...שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה...' וכעבור יומיים בערב שבת קודש השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• דרשות עוזיאל: על מסכת אבות
• הגיוני עוזיאל
• השופט והמשפט
• השמיטה היובל ומצוות הקהל
• מכמני עוזיאל (ק)
• משפטי עוזיאל (ק1/ק2/ק3)
• שערי עוזיאל (ק1/ק2)