אדמו"ר רבי דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב

חברי MyTzadikהרשמה חינם!

לצורך אימות אנושי יש לסמן

תאריך הילולא: כ''א תשרי מקום קבורה: אוקראינה

דרכי גישה

צ'ורטקוב: רחוב שפיטלנה, בשדה מאחורי בית הרפואה הישן
(בסמוך ציון ר' צבי הירש מצ'ורטקוב).

אביו: אדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין.
אמו: הרבנית שרה.
אשתו: הרבנית פייגא (בזיווג ראשון), הרבנית חנה רחל (בזיווג שני).
בניו: מזיווג ראשון – אדמו"ר רבי ישראל מצ'ורטקוב ור' נחום מרדכי.
אחיו: אדמו"ר רבי אברהם יעקב [הראשון] מסדיגורה, ר' דוב בער מליובה, אדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט, אדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין ואדמו"ר רבי שלום יוסף מסדיגורה.
אחיותיו: הרבנית גיטל (בעלה ר' יוסף מונזון), הרבנית חיה מלכה (בעלה ר' יצחק טברסקי מסקווירא), הרבנית לאה (בעלה ר' דוד הלפרין) והרבנית מרים (בעלה אדמו"ר רבי מנחם מנדל האגר מויז'ניץ).
סבא: ר' שלום שכנא (מצד אביו).
סבתא: מרת חוה (מצד אביו).
מורו: ר' אהרן.

נולד ביום טוב שני של חג שבועות – ו' סיון ה'תקפ"ז בעיירה רוז'ין (אוקראינה). אביו אמר עליו 'דוד הראשון הוא דוד האחרון' ועל כן נקרא 'דוד משה'.
כונה על ידי אחיו "יהודי הציצית" היות ובהיותו פעוט שכחו פעם להלביש אותו בציצית [כמנהג הרוז'ינר להלביש את בניו בציצית מגיל 30 יום] ואמו שלא ידעה איך להרגיע את בכיו חששה כי הינו חולה אך לאחר שסיפרה על כך לאביו [הרוז'ינר] וכעצתו הלבישה עליו את הציצית מייד הפסיק לבכות.
מילדות שקד על לימוד התורה וניכר במידותיו הנעלות, בענוותנותו ובטוב לבו. אהב כל יהודי ובגיל 7 קיבל על עצמו לא להרע לשום נברא בעולם. לא שח שיחה בטלה והרגיל את גופו כי אין זה משנה אם יאכל או לא וכן אם יישן או לא.
נשא לאישה את בתם של הרבנית סימה חושא ואדמו"ר רבי אהרן טברסקי מטשרנוביל והתגורר בעיירה זולוטי פוטיק (אז אוסטריה כיום אוקראינה). לאחר פטירת אביו בג' חשון ה'תרי"א החל לכהן כאדמו"ר ואלפי חסידים נהרו אליו.
בשנת ה'תרכ"ה עבר להתגורר בארמון שרכש בעיר צ'ורטקוב ונודע כאדמו"ר הראשון לחסידות צ'ורטקוב. ייסד בית מדרש ורבים הגיעו לבקש את עצתו וברכתו, בשכלו המהיר הבין כל עניין גם טרם סיימו לפרטו ואף הגויים התייחסו אליו בכבוד רב. נסע בכרכרה מפוארת, נעל נעלי זהב וניהל אורח חיים מפואר. ישן כשעתיים בלבד ושקד על לימוד התורה יומם ולילה, גם לשמחת נישואין של צאצאיו הלך באימה וביראה ומייד לאחר החופה שב ללימודיו ולעבודת הקודש. מיעט באכילה ופעמים רבות ערך תעניות, בכל מעשיו כיוון לשם שמים, נהג לומר דברי תורה בהתלהבות עצומה אולם ברבות הימים מיעט בדיבור ונהג לספר מעשיהם של צדיקים וגדולתם. לעיתים התהלך בחדרו הלוך ושוב במשך שעות והתפלל עבור יהודי הזקוק לישועה. בערב יום הכיפורים היה רגיל להרבות בבכי. מעולם לא התערב במחלוקת ואמר כי הצליח לפעול שלושה דברים 1. לא להזיז אבר בגופו מבלי לייחד ייחודים 2. לאהוב כל יהודי 3. להרגיש בכאב של כל יהודי שנתן לו פעם כסף גם אם יהיה במקום מרוחק.
תמך כספית בהקמת בית הכנסת של צ'ורטקוב בצפת (ישראל).
בנו הבכור (ר' נחום מרדכי) נשא לאישה את בת דודו (אדמו"ר רבי שלום יוסף מסדיגורה) ונולדה לו בת אחת – הרבנית שרה (בעלה ר' חיים אהרן פרידמן) אולם בכ"ה תמוז ה'תרכ"ח נפטר ונקבר בעיר דלאטין (פולין).
בזיווג שני נשא לאישה את בת אחיו – אדמו"ר רבי שלום יוסף מסדיגורה.
בליל ראש השנה של שנת ה'תרס"ד לאחר הקידוש רמז על פטירתו ואמר 'כלל ישראל צריכים לרחמים'. בליל הושענא רבה ברך את בנו – 'שתזכה ללכת עם היהודים לארץ ישראל' וציווה עליו למלא את מקומו. שכב על צדו השמאלי, הניח את יד ימינו על שמאלו, פניו היו שוחקות ושתי דמעות בעיניו וציווה להכניס לחדרו את מקורביו החשובים. החל לומר 'נשמת כל חי' חזר פעמים רבות על המילים 'נהללך ונשבחך' וכאשר הגיע למילים 'לדוד ברכי נפשי את י-הוה' השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• דברי דוד (ק)

התמונה באדיבות K. Bielawski