אביו: ר' זאב וולף.

אמו: הרבנית לאה.

בניו: ר' אריה לייב (בעל "חיי אריה"), יום טוב, ר' יצחק, ר' שמואל.

בנותיו: האדע ליבע (בעלה ר' דוד מריאן), מלכה הינדה (בעלה ר' אליהו אליעזר גרודנסקי).

אחיו: ר' ידידיה ליפמאן.

מוריו: ר' יוסף זונדל, ר' יוסף פיימר מסלוצק, ר' צבי הירש ברוידא.

מתלמידיו: ר' אליהו לוינזון, ר' אליעזר גורדון מטלז, ר' יצחק בלזר, ר' נפתלי אמסטרדם, ר' שלמה דוד גרודזינסקי [אביו של ר' חיים עוזר], ר' שמחה זיסל זיו [הסבא מקלם].

מייסד תנועת המוסר נולד בשנת ה'תק"ע בעיר זאגר (ליטא).

בילדותו למד עם אביו וניכר בכושר זיכרונו המופלא, בגיל 5 ידע בעל-פה את חמישה חומשי התורה ובגיל 10 היה בקי ברוב התלמוד הבבלי ומפרשיו. התפרסם כעילוי וכישרונותיו המיוחדים עוררו השתאות בקרב כל תושבי זאגר על כן בגיל 12 אביו החליט לשלוח אותו לליטא ללמוד עם רב העיירה סלנט (ר' צבי הירש ברוידא) ובגיל 13 כתב חוברת עם חידושי תורה.

בגיל 14 נשא לאישה את בתו של ר' יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט. ביום חתונתו פגש את ר' יוסף זונדל שהבחין במידותיו התרומיות ובענוותנותו ומאז נעשה כבן בית בביתו ולמד ממנו דרך בעבודת ה'. יומם ולילה שקד על לימוד התורה ולפרנסתם זוגתו הקימה בית מסחר לאריגים. התעמק בלימוד ספרי מוסר, רק כאשר התעייף ישן מעט והמשיך ללמוד בעל-פה עד שנרדם וכאשר שוחח בענייני העולם הרגיל את עצמו לחשוב בענייני תורה ויראת שמים. הסתפק בפרוסת לחם אחת לארוחת הבוקר ואת יתרת המזון שהכינו עבורו שלח לעניים בבית המדרש. ניחן בכושר דיבור נפלא והמונים הגיעו להאזין לדרשותיו. הפיץ את רעיון לימוד המוסר על מנת לרכוש את מידת היראה ולעצב את אישיות האדם על ידי "כיבוש היצר" והכנעת המידות הרעות. פרסם מאמרים ושלח אגרות לחבורות של בעלי בתים בהן עורר על קיום מצוות שבין אדם לחברו, משא ומתן באמונה ומצוות גמילות חסדים.

בגיל 30 שמו התפרסם בכל ערי ליטא ומקהילות שונות פנו אליו בהצעות לכהן כרב אולם בענוותנותו סרב לכל ההצעות.

בשנת ה'ת"ר עבר עם משפחתו להתגורר בווילנה (ליטא) וכיהן כראש ישיבה בישיבת ר' מילא. כעבור זמן החל ללמוד בפרישות בבית מדרש "זריצה" ותלמידים רבים מווילנה והסביבה נהרו אל בית המדרש על כן החליט להקים את "ישיבת זריצה". הנהיג שכל התלמידים יאכלו באולם הישיבה היות וראה עלבון בכך שבחורי הישיבות אוכלים בביתם של בעלי הבתים, דאג למעונות מרווחים עבור מגוריהם וביטל את המנהג שבחורי הישיבות ישנו בבית המדרש. הקפיד שתלמידיו יתנהגו בנימוס ותלבושתם תהיה מכובדת. ראה באהבת הזולת ערך נעלה, השתדל לעזור לכל אדם והטה אוזן קשבת לכל פונה וכאשר רצו להעניק לו סכומי כסף גדולים טען כי אינו נוטל דמי פדיון. מעולם לא שח שיחה בטלה, התרחק מהגאווה, השתדל להסתיר את גדלותו וגאונותו, התלבש בפשטות על מנת שלא יכירו ויכבדו אותו וכאשר פגעו בכבודו לא נח ולא שקט עד שמצא הזדמנות להיטיב עם הפוגע. הדריך את תלמידיו לתקן 13 מידות:

1. אמת: אל תוציא מהפה דבר שאין הלב מעיד על אמיתותו.

2. זריזות: אל תבטל רגע לבטלה, עשה את מה שדרוש לעשות.

3. חריצות: עשה את מה שהוחלט לעשות, בשקידה ורגש.

4. כבוד: הזהר בכבוד כל אדם גם אם אינך מסכים עם דעותיו.

5. מנוחה: אין להיות מבוהל, יש לעשות כל דבר במנוחת הנפש.

6. נחת: דברי חכמים בנחת נשמעים, להשתדל לדבר בנחת.

7. ניקיון: ניקיון וטהרת הגוף והבגדים.

8. סבלנות: לסבול במנוחה כל מקרה בחיים.

9. סדר: עשה את מעשיך בסדר ומשטר.

10. ענווה: הכר בחסרונות עצמך והסח דעת מחסרונות חברך.

11. צדק: עשה צדק עם חברך, וותר משלך.

12. קמוץ: אל תוציא פרוטה שלא לצורך.

13. שתיקה: חשוב על התועלת שבדבריך טרם תדבר.

כאשר מגיפת הכולרה השתוללה בווילנה בשנת ה'תר"ח שכר בית חולים וארגן את כל עבודות ההצלה והסיוע לחולים, קבע פסק הלכה כי מותר וחובה לאכול ביום הכיפורים ועל מנת שקהל המתפללים ילך לאכול, עלה על בימת בית הכנסת לאחר תפילת שחרית של יום הכיפורים קידש על היין, ברך על עוגה ואכל לעיני הקהל.

נלחם בתנועת ההשכלה המהווה לדעתו סכנה תרבותית וחברתית. בעקבות לחצים מצד השלטון הקומוניסטי לכהן כראש 'בית המדרש לרבנים' שייסדו המשכילים, נאלץ לעבור עם בני משפחתו לעיר קובנה (ליטא) ובתמיכת ר' צבי נבייזר ייסד את "ישיבת נבייזר".

בשנת ה'תרי"ז עבר לעיר קניגסברג [קלינינגרד] (רוסיה) וביוזמתו יצא לאור לראשונה במזרח אירופה כתב העת התורני "תבונה".

בשנת ה'תר"ך עבר להתגורר בעיר הנמל ממל (ליטא) והשפיע על תושביה להימנע מחילול השבת ולשמור מצוות. על מנת להילחם בתנועת ההשכלה שהתפשטה בגרמניה החליט לעבור לגרמניה ולפעול יחד עם ר' שמשון רפאל הירש מפרנקפורט לחיזוק היהדות, נדד בערים שונות וניפגש עם תלמידי האוניברסיטאות היהודים על מנת לקרבם לתורה ומצוות.

בשנת ה'תרל"ז ייסד בתמיכת ר' עובדיה לחמן מברלין בית מדרש בעיר קובנה שנקרא "כולל" ונועד לתמוך בתלמידי ישיבה שהקימו משפחה וממשיכים את לימודיהם התורניים.

בשנת ה'תר"ם עבר להתגורר בפריז (צרפת) על מנת להפיץ את שיטת לימוד המוסר. בנה מקווה טהרה, ייסד תלמודי תורה וקרן עזרה לעניים, אסף כספים וסייע למהגרים יהודים שהגיעו מפולין ומרוסיה. הנהיג שה"בעל קורא" יקרא בעצמו את התוכחה בשבת פרשת בחקותי. הקים מחלבה כשרה ודאג שיהודים עניים יקבלו חלב כשר ללא תשלום.

בשנת ה'תרמ"ג שב לעיר קניגסברג, כאשר החל החורף חלה ובערב שבת השיב את נשמתו ליוצרה.

[הישיבה שהוקמה בסלובודקה (ליטא) נקראה על שמו "כנסת ישראל"].

מספריו:

•    אור ישראל: מכתביו לעידוד לימוד מוסר (ק)

•    אמרי בינה (ק)

•    עץ פרי (ק)

•    תבונה (ק)