אביו: אלקנה.
אמו: חנה.
בניו: אביה ויואל.
סבא: ירוחם (מצד אביו).

אמו הייתה עקרה ואביו נהג לעלות למקום המשכן בכל שנה עם שתי נשיו – חנה ופנינה אשר לה היו ילדים. חנה אשר לבה היה מר עליה, התפללה בשפתיה וקולה לא נשמע. עלי הכהן שהבחין כי רק שפתיה נעות אך קולה לא נשמע, שאל באורים ותומים והאירו האותיות: ה' כ' ר' ש' לאחר שצרף את האותיות חשב כי חנה "שכרה" על כן פנה אליה "עד מתי תשתכרי..." אך לאמתו של דבר הצירוף הנכון היה "כשרה" וחנה הבהירה כי הינה נושאת את ליבה בתפילה לבורא עולם ומייחלת לזכות לפרי בטן. כאשר עמד עלי על טעותו ברך את חנה ובאותה שנה חנה נפקדה "ותקרא את-שמו שמואל, כי מה' שאלתיו" (ש"א א'/כ').
שמואל השתייך לשבט לוי, מצאצאי קורח (דה"א ו'/י"ח-כ"ג). אחד משמונה נסיכי אדם (סוכה נ"ב/ב') ושקול למשה ואהרון גם יחד "משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל-ה' והוא יענם" (תהילים צ"ט/ו').
לאחר שאמו גמלה אותו הביאה אותו בהתאם לנדרה למשכן שילה "...ותשב האישה ותינק את-בנה, עד-גמלה אותו; ותעלהו עמה כאשר גמלתו, בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית-ה' שילו, והנער נער; וישחטו את-הפר, ויביאו את-הנער אל-עלי; ותאמר בי אדוני חי נפשך אדוני, אני האישה הניצבת עמכה בזה, להתפלל אל-ה'; אל-הנער הזה התפללתי וייתן ה' לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעמו; וגם אנכי, השאלתהו לה' כל-הימים אשר היה, הוא שאול לה'..." (ש"א א'/כ"ג-כ"ח). שמואל גדל וחונך על ידי עלי הכהן הגדול "ושמואל משרת את-פני ה' נער חגור אפוד בד; ומעיל קטון תעשה-לו אמו, והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את-אישה, לזבוח את-זבח הימים" (ש"א ב'/י"ח-י"ט).
בהיותו נער החל לזכות בנבואה "ויגדל שמואל וה' היה עמו ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה; וידע כל-ישראל, מדן ועד-באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' " (ש"א ג'/י"ט-כ'). היה עשיר ולא רצה ליהנות משל אחרים, שנאמר 'ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו' (ברכות י'/ב'). יסד בית דין קבוע ברמה ובנה את משכן נוב לאחר שהמשכן בשילה נחרב. נהג לסובב בין הערים והעיירות ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו "וישפוט שמואל את-ישראל כל ימי חייו. והלך מדי שנה בשנה וסבב בית-אל והגלגל והמצפה; ושפט את-ישראל את כל-המקומות האלה. ותשבתו הרמתה כי-שם ביתו ושם שפט את-ישראל; ויבן-שם מזבח לה' " (ש"א ז'/ט"ו-י"ז).
לאחר שזקני ישראל התקבצו במקום מגוריו 'רמתה' ודרשו שימליך עליהם מלך לשפטם ככל הגויים "ויאמר ה' אל-שמואל, שמע בקול העם לכל אשר-יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי-אותי מאסו ממלוך עליהם... ויאמר ה' אל-שמואל שמע בקולם, והמלכת להם מלך..." (ש"א ח'/ז'-כ"ב), שמואל משח את שאול למלך וצווה עליו להרוג את עמלק. היות ושאול לא ביצע את הציווי, המליך שמואל עפ"י ציווי ה' את דוד למלך במקומו.
עפ"י חז"ל חי 52 שנה ונפטר 4 חודשים לפני מות שאול בשנת ב'תתפ"ב. 'מבואר בספרים שלא רצה שמואל הנביא לבוא אל מנוחתו כבוד בגן עדן אך עודנו על מזוזות היכל ה' להתפלל על בני ישראל וירושלים... כי הוא תמיד עומד ומתפלל... על כבוד הבורא ברוך הוא שיתגדל ויתקדש שמיה רבא... שיבוא משיחנו במהרה בימינו ובנ"י יוושעו תשועת עולמים' (תפארת שלמה ס"פ קרח).
חז"ל מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת הספרים:
• מגילת רות (ק)
• שופטים (ק)
• שמואל (ק1/ק2)