אביו: יוסף.
אשתו: הרבנית מזל.
בניו: הראשון לציון המקובל ר' מרדכי, ר' נעים, שמעון.
בתו: רחל.
מוריו: ר' אפרים הכהן, ר' בן ציון מרדכי חזן, המקובל רבי חיים שאול דוויך הכהן.
מתלמידיו: המקובל רבי יצחק כדורי.

נולד בשנת ה'תרל"ב בבגדד (עירק) למשפחת סוחרים עשירה.
למד בבתי הספר היוקרתיים בבגדד, בשעות הפנאי למד עם מורה פרטי פילוסופיה, ארכיטקטורה ושפות זרות ומילדותו ניכר בפיקחותו ותפיסתו המהירה. התקבל ללימודים באוניברסיטת 'אוקספורד' באנגליה ובשנה שנותרה עד למועד נסיעתו לאנגליה שהה שעות ארוכות בספריות ולמד בספרי מדע. באחד הימים נכנס לבית המדרש 'בית זילכה' בבגדד ונדהם לראות את אלפי הספרים והעושר התרבותי הגדול של עמו. כאשר סיפר להוריו, משפחתו ניסתה בדרכים שונות לעצור ולמנוע את תהליך חזרתו בתשובה אולם ללא ידיעתם המשיך לשקוד על לימוד התורה בבית המדרש, ערך תעניות וסיגופים, הכניס לחדרו בסתר ספרי קודש ותוך פרק זמן קצר היה בקי בש"ס והחל ללמוד קבלה. בהגיע מועד נסיעתו לאנגליה הוריו הופתעו לשמוע על החלטתו הנחושה להמשיך לשקוד על לימוד התורה וכי הוא מכונה 'חכם סלימאן'. לאחר שדודו לקח מחדרו את כל ספרי הקודש, עזב את בית הוריו ושכר חדר קטן סמוך לישיבה. בהתאם לעצתו של ר' יוסף חיים (בעל "הבן איש חי") נסע לאנגליה, עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים.
נשא לאישה את בתם של ר' שאול צדקה ומרת שמחה [בת אחותו של בעל "הבן איש חי"]. לפרנסתו תירגם מכתבים היות והיה מהיחידים בירושלים שידע שפות זרות ברמה גבוהה. כיון והיה בקיא בשפה ובתרבות האנגלית מונה לתפקיד מזכיר הנציב העליון [הרברט סמואל] אולם כעבור זמן קצר פרש מתפקידו היות ולא הסכים לקצר את זמן התפילה ולוותר על חלק משיעורי התורה.
היה בקי בכל חלקי הפרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד], ידע בעל פה את ספר הזוהר, כתבי האר"י [רבי יצחק לוריא אשכנזי] והרש"ש [המקובל שלום מזרחי שרעבי] ובהוראת המקובל ר' חיים שאול דוויק הכהן מונה לאחר פטירתו לראש המקובלים בירושלים. עמד בראש ישיבת המקובלים "עוז והדר" ששכנה בתוך בניין ישיבת "פורת יוסף" ועשרה תלמידי חכמים עסקו בישיבה יום ולילה בקבלה ובתפילה על פי כוונות תורת הסוד בהתאם לצוואת ר' יוסף אברהם שלום [הנדיב שהעניק לבקשת "הבן איש חי" את הכסף לבניית הישיבה].
בשנת ה'תרצ"ט חלה ומאור עיניו כבה, זוגתו נאלצה לעבוד לפרנסת בני הבית וחכמי הישיבה שהגיעו לבקרו מידי יום למדו עמו את תורת הקבלה.
ביום הראשון של ראש השנה ה'תש"א כאשר שמע ממיטתו את תקיעות השופר רמז לנוכחים לשמור על שקט על מנת שיוכל להתרכז בכוונות וכן ביום השני של ראש השנה אולם כאשר הגיע ר' אברהם הררי-רפול לתקוע בשופר במיוחד עבורו רמז שאין לו צורך בתקיעות, יישר את רגליו על המיטה, הציב את ידיו זו על גב זו, ביקש שיקראו עמו 'שמע ישראל' והשיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• כרם שלמה: על עץ חיים