רבי יצחק בר ששת ברפת

חברי MyTzadikהרשמה חינם!

לצורך אימות אנושי יש לסמן

רבי יצחק בר ששת ברפת - הריב"ש

תאריך הילולא: ב' אלול מקום קבורה: אלג'יריה

דרכי גישה

בכפר סנט יוג'ין [בסמוך לאלג'יר]
[כעבור כ – 500 שנה, בג' אב ה'תרנ"ו בעקבות החלטת הממשלה להרחיב את גבולות העיר הועבר למקום קבורתו הנוכחי.
כעבור כשנה הועבר גם הרשב"ץ ובחודש ניסן ה'תרס"ט נבנה על מקום קבורתם מבנה מפואר].

אביו: ר' ששת.
בנו (היחיד): אשתרוק.
בתו: פרשיוסא (בעלה בזיווג ראשון ר' אברהם לוניל ובזיווג שני אנשלמה דסקורטא).
אחיו: ר' יהודה – קרשקש.
סבא: יצחק (מצד אביו).
מוריו: ר' חסדאי [הראשון] ב"ר יהודה קרשקש, ר' נסים ב"ר ראובן גירונדי [הר"ן], ר' פרץ ב"ר יצחק הכהן מברצלונה.
מתלמידיו: ר' טודרוס אבן דאוואר, ר' יוסף מיניר.

נולד בשנת ה'פ"ו בעיר ברצלונה או לדעות אחרות בעיר ואלנסיה (ספרד) ונקרא על שם סבו מצד אביו. משמעות שם משפחתו 'ברפת' בספרדית הינה סוכן [מנהל] היות וסבו היה מנהל [שר האוצר] של מלך קטלוניה.
שקד על לימוד התורה ונודע כבקי בכל התורה ובחכמות שונות. עמד בראש בית מדרש ומילא תפקידים ציבוריים רבים, לפרנסתו עסק במסחר אך לדעה אחרת קיבל שכר בעד חברותו בוועד "העומד על המשמר" שייסדו ראשי קהילת ברצלונה ולדעה נוספת התפרנס בהיותו רופא עיניים.
בחורף שנת ה'ק"ל נאסר על ידי השלטון יחד עם אחיו [ר' יהודה], הר"ן [ר' נסים גירונדי], ר' חסדאי קרשקש [השני] ושלושה ממנהיגי העיר בעקבות הלשנה של יהודים ["עלילת לחם הקודש"] על נציגי הקהילה אולם כעבור חמישה חודשים התברר כי הינם חפים מפשע ושוחררו.
כשנה לאחר מכן עבר במהלך חודשי החורף להתגורר בעיר סרגוסה (ספרד) לבקשת נכבדי העיר ובשנת ה'קל"ג מונה לרב הקהילה היהודית. פעל רבות לשיפור המצב הדתי והרוחני ועל אף התנגדויות ביטל מנהגים שונים שנהגו בקהילה, כגון: הכרזה בשבת על מכירת קרקע וקריאת מגילת אסתר לנשים בספרדית מתוך מגילה שכתובה בספרדית. בעקבות התנכלויות מצד מתנגדיו החליט לקבל את הצעת קהילת קלעת-איוב לעבור לכהן כרב הקהילה אולם נכבדי הקהילה בסרגוסה השפיעו על ראשי קהילת קלעת-איוב לבטל את החוזה שכתבו עמו.
ייסד בית מדרש ובמהלך שהותו בסרגוסה השיא את שתי בנותיו לתלמידי חכמים – ר' יצחק בונפוש בן שאלתיאל ושלמה דסקורטל אולם אחד מחתניו נפטר. בן אחיו נפטר בהיותו בגיל 18 וזמן קצר לאחר מכן נפטר אחיו (ר' יהודה-קרשקש), אמו נפטרה ונטמנה בברצלונה.
לאחר שאחד ממתנגדיו מבני הקהילה גרם למאסרו עבר בשנת ה'קמ"ה לכהן כרב הקהילה היהודית בעיר ואלנסיה (ספרד). השיב לשאלות הלכתיות ופילוסופיות שהופנו אליו מארצות שונות ולעיתים נאלץ להשיב ללא עיון בספרי הלכה שונים היות ולא נמצאו ברשותו.
בנו הבכור [אשתרוק] נפטר ובמשך כשנה וחצי אימץ וגידל בביתו את נכדו שהיה בגיל 6 לערך כשאביו [אשתרוק] נפטר.
בעקבות גזרת השלטון להמרת הדת והפוגרומים שנעשו בקהילות היהודים במהלך קיץ שנת ה'קנ"א נמלט לאלג'יריה והתיישב בעיר מיליאנה. באמצע שנת ה'קנ"ב עבר להתגורר בעיר אלג'יר אך עם התערערות השלטון ברח מאלג'יר ובמהלך נדודיו זוגתו נפטרה. בתחילת שנת ה'קנ"ד שב לאלג'יר ולבקשת ידידו – ר' שאול אשטרוק הכהן [מראשי הקהילה ורופא המלך] ואחיו – ר' דוד הכהן, מונה על ידי מלך תלמסאן לדיין יחידי באלג'יר וכל רבני אלג'יריה הוזהרו שלא לעשות דבר ללא נטילת רשותו.
היה מעורב באופן פעיל בכל ענייני קהילתו וגם בענייני קהילות רחוקות למרות שבגין כך סבל פעמים רבות מרדיפות הן מצד השלטונות והן מצד יהודים. אהב את האמת ורדף אחר השלום ובענוותנותו מחל על עלבונו וסבל בדומיה את הביזיונות והחירופים של אחד ממגורשי מיורקה שהגיע לאלג'יר וניסה לגרש אותו מהעיר על מנת לתפוס את מקומו ומעמדו בקהילה ואף כאשר גדולי הקהל ביקשו לנדות את המחרף מנע אותם מכך על מנת שיהיה לו לכפרה. ביסס את מעמד השכבות החלשות, תיקן תקנות בעניין הכתובה ["תקנות הריב"ש"] שמטרתן להסדיר את היחסים בין החתן והכלה ומשפחותיהם ולהגן על זכויות הכלה ומשפחתה והשיב לשאלות שהופנו אליו מקהילות שונות ברחבי צפון אפריקה בענייני הלכה והנהגת הציבור. התמודד עם בעיית האנוסים ובפסיקותיו ההלכתיות טען כי אינם חייבים מיתה על ידי בית דין ואף מדיני שמים הינם פטורים מכרת, השתדל לאפשר את חזרתם ליהדות אך עם זאת להרחיק את הרחוקים כדי שלא ילכו בעקבותיהם. השתדל להביא לפשרה במחלוקת סביב רבנות צרפת ועל אף שתקופה מסוימת יחסיו עם הרשב"ץ היו מתוחים לא נמנע מלהסכים לפסק הלכה של הרשב"ץ. התחשב ברגשות הזולת וכיבד תלמידי חכמים אולם לא חס על מי שפקפק בעליונות מורו [הר"ן].
ניכר בבקיאותו בתלמוד הבבלי והירושלמי, ספרות הגאונים, הרי"ף, משנה תורה לרמב"ם, כתבי הרשב"א [רבי שלמה בן אברהם], הרמב"ן [רבי משה בן נחמן], הר"ן, חידושי חכמי פרובנס, צרפת ואשכנז. כתב פירוש לתורה ולתלמוד, חיבר פיוטים וקינה לתשעה באב [מילות הקינה] [להאזנה]. התנגד ללימוד מדעי הטבע וספרי פילוסופיה אך שיבח את הרמב"ם [רבי משה בן מימון] וטען כי התעסקותו בפילוסופיה הייתה על מנת להציל יהודים שנכשלו באמונה היות ולמדו פילוסופיה.
פסקי הלכה שקבע השפיעו על פסקי הלכה שנקבעו בשולחן ערוך, כגון: הסתכלות בציצית בזמן הברכה עליה ובזמן קריאת שמע, אמירת 'ברכו' אחרי קדיש בתרא, איסור סירוק במסרק בשבת, איסור חליבה ביום טוב, איסור עשיית חמאה ביום טוב ועוד.
לעת זקנתו העניק את תפקיד הרבנות לרשב"ץ [רבי שמעון בן צמח דוראן] וכאשר חלה ביקש מהרשב"ץ להתיר את נדרו לקרוא כל יום מזמורים וקיבל את הוראתו.
בשנת ה'קס"ח השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• שו"ת בר ששת (ק)

המידע באדיבות הרב דוד בר ששת שליט"א