אביו: ר' יוסף.
אמו: ג'זאל.
בניו: ר' אברהם, ר' יהודה ור' יוסף.
בתו: לולה.
סבא: ר' דוד קאפח (מצד אמו).
מוריו: ר' דוד משרקי, ר' יחיא עראקי.
מתלמידיו: ר' דוד רצאבי, ר' יוסף קארה.

לאחר תפילותיה ותחנוניה של אשת ר' יוסף לזכות לבן זכר אשר יהיה צדיק ויאיר את עיני ישראל בתורה, נולד בצנעא (תימן) בחודש מרחשון ה'תע"ד בנם הבכור. מילדות ניכר בגדלותו ובחריפותו, שקד על לימוד התורה: מקרא, משנה, תלמוד, הלכות, אגדות, זוהר וקבלה והיה בקי בשמות הקודש. התענה 40 יום בכדי להעמיד טעמי התורה על אמיתתם והתפרסם בכל תימן כגאון, עניו וחסיד. שימש כשוחט ובודק ובשנת ה'תקי"ז החל לכהן כראב"ד ומורה צדק. הנהיג את הקהילה ברוך ובאהבה, תיקן תקנות ופעל לשימור המנהגים, התרחק מכל מחלוקת, השתדל לעשות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו והיה אהוב ומקובל על כל בני דורו. לא הסכים ליטול שכר בעבור כהונתו והתפרנס מכתיבת ספרי תורה ומצורפות בה עסק כשעתיים ביממה בלבד. נזהר בכבוד החכמים, כיבד גם את החולקים עליו וכאשר חלק על אחד הפוסקים מהראשונים ואפילו מבני דורו הקדים לכתוב בספריו 'ואני עפר לרגליו' או 'ואחר לחיכת עפר רגליו' וכדומה. אולם כאשר נודע לו על חילול שם שמים וביזוי כבוד התורה, לא נשא פנים לאיש היה תקיף ולא נרתע מלמחות. פסקיו והכרעותיו נתקבלו ללא עוררין, גם מהודו וממצרים פנו אליו בשאלות הלכתיות ואף החיד"א התכתב עמו.
בעת תפילתו על עצירת גשמים התעוור בעינו השמאלית. בעקבות גזירת המלך להרוס את בתי הכנסת בצנעא, כתב 3 קינות על הרס בית הכנסת 'כניס בית צאלח' שהקימו בני משפחתו ולאחר כ- 30 שנה רכש בכספו את הקרקע, בנה שוב את בית הכנסת וקבע בו ישיבה שנקראה 'ישיבת מהרי"ץ' אליה הגיעו גדולי רבני הקהילה עסקו בתורה כל יום אחר סעודת שחרית עד קרוב לסעודת הצהרים ודנו בשאלות הלכתיות שהופנו אליהם מכל תימן. בצוואתו לבניו כתב בעניין בית הכנסת: 'צריך שתדעו כי ישובה תלוי בנמיכת רוחכם לפני קהל ה'. תעשו עצמכם כאסקופה הנדרסת ותחשבו הקהל לאדונים לכם ואתם לעבדים להם וענייני בית הכנסת מוצאה ומובאה הכל על פיהם יחנה וישכון'.
בשעת המנחה של יום השבת שנת ה'תקס"ה השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• זבח תודה: על שו"ע הלכות שחיטה וטריפות (ק)
• חלק הדקדוק
• מגילת תימן
• עץ חיים
• פעולת צדיק: שו"ת (ק1/ק2/ק3)
• שערי טהרה
• שערי קדושה (ק)