fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi

אביו: ר' ישראל.

בניו: מזיווג ראשון – ר' ישראל ור' ראובן. מזיווג שני – אברהם יצחק יעקב ומשה אהרן יוסף.

סבא: יעקב (מצד אביו).

מורו: ר' אלישע דנגור.

נולד בשנת ה'תקפ"ה בעיר בגדד (עיראק).

מילדותו שקד על לימוד התורה.
שימש כדרשן וחזן היות וקולו היה מאוד נעים וכונה בפי הרבנים "נעים זמירות ישראל". כאשר החל לכהן כרב נהג לדרוש כל שבת משך כ – 3 שעות בעל-פה מבלי לעיין בספר במהלך דרשתו ואף הרבנים שהיו בקיאים בדרשות הפרשה היו באים לשמוע את דרשותיו ונהנים לשמוע אותם מפיו דווקא. כאשר היה מוזמן לסעודת ברית מילה או חתן העדיף להגיע אל העניים יותר מאשר אל העשירים בכדי לשמחם.
לאחר פטירת זוגתו הראשונה נשא אישה שנייה ובשנת ה'תר"ס נולדו להם שני בנים תאומים.
לעת זקנתו בעת שאמר בליל יום הכיפורים את הפסוק: "א-לוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי..." כולם היו מזילים דמעות כמים. חיבר פזמונים ופיוטים לשמחת תורה ולשאר המועדים וכתב חידושים על התורה [כתב היד אבד].
נהג לארח את ר' יוסף חיים (בעל ה"בן איש חי") לסעודת שחרית בערב יום הכיפורים וכאשר נתבקש בשנת ה'תרס"ט להספיד את ר' יוסף חיים אמר כי חשב שהוא יפטר קודם היות ורצה לזכות שר' יוסף חיים יספידו.
בשנת ה'תרע"א השיב את נשמתו ליוצרה ובשעת פטירתו ראו אור גדול על מיטתו. ביום השלושים חכם שמעון אגסי דרש בביתו וסיפר עליו נפלאות.

מספריו:

•    שירי ששון: פיוטים