fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik
אביו: ר' יעקב.
אמו: מרת קאלי קאדין.
אשתו: אסתרולה (בזיווג ראשון), וידא נעמה (בזיווג שני), ג'ויא (בזיווג שלישי).
בניו: ר' אברהם (בעל "פדה את אברהם"), ר' יוסף (בעל "יוסף את אחיו") ור' רחמים נסים יצחק (בעל "חלק יפה").
בתו: לאה (בעלה ר' בן ציון ג'וקריל).
סבא: ר' חיים (מצד אביו), הראשון לציון רבי רפאל יוסף חזן בעל "חקרי לב" (מצד אמו).
סבתא: רושא חוה [ריינא] (מצד אמו).
מוריו: ר' יצחק גטניו (בעל "בית ישחק"), הראשון לציון רבי רפאל יוסף חזן [סבו], ר' רפאל פנחס יהושע שיגורה (בעל "אות לישועה").
מתלמידיו: ר' אברהם קורקידי (בעל "ויקח אברהם"), ר' יעקב חאביף (בעל "ויחי יעקב"), ר' בכור יעקב יעבץ (בעל "צור יעקב"), ר' ניסים יצחק אלגראנאטי (בעל "חכמה מאין").
נולד ביום רביעי י"ט שבט ה'תקמ"ז בעיר איזמיר (טורקיה) ונקרא "חיים" על שם סבו מצד אביו.
מילדותו זנח את ענייני העולם הזה, ערך תעניות כל ערב שבת ללא ידיעת הוריו ושקד יומם ולילה על לימוד התורה, ניכר בכישרונותיו המיוחדים ובגיל 15 החל בכתיבת ספרו הראשון ["פעולת צדיק לחיים"].
בגיל 19 נשא לאשה את בתו של ר' יצחק.
בשנת ה'תקע"ב נסמך ל"חכם" ובשנת ה'תקע"ג קיבל מר' חיים יצחק אלגזי (בעל "דרך עץ החיים") את התואר "החכם השלם" אולם לא הסכים לקבל תפקיד ציבורי בימי חיי אביו.
בשנת ה'תקע"ד נפטרה אמו ורק לאחר פטירת אביו החל לכהן בשנת ה'תקפ"ח כדיין וכראש ישיבת "בית יעקב רבי" באיזמיר. ערך תעניות וסיגופים, נזהר מאוד בלימוד ספר "תיקון שובבים" [לר' יעקב פארדו] ובצוואת ר' יהודה החסיד. כתב 68 ספרים בתורת הנגלה ובתורת הנסתר – אלפי שאלות ותשובות על "ארבעה טורים", דרשות, סגולות, חידושים על רוב התלמוד הבבלי והירושלמי, על אגדות, שולחן ערוך, הרמב"ם, הזוהר וסדר הפרשיות. בחלומות היו מגלים לו עתידות וחידושי תורה ובסיום כתיבת כל ספר נהג ללבוש בגד חדש, לברך "שהחיינו", לערוך סעודת מצווה ולחלק את ספריו ללא תמורה.
בשנת ה'תקצ"ז מונה לאב"ד [אב בית דין] הגדול באיזמיר ואפילו בעת שישן והגיעו אליו בעלי דין התעורר וקיבלם בסבר פנים יפות על מנת לשמוע את טענותיהם.
בחודש אב ה'תקצ"ח נפטרה זוגתו ולאחר 3 שנים נשא לאשה את בתו של ר' אברהם בן עזרא מאיזמיר.
חיבר קונטרס "מצא חיים" לכבוד מלכת אנגליה בעקבות השתתפותה בהצלת היהודים מעלילת דמשק שהתחוללה בשנת ה'ת"ר.
בשנת ה'תר"ז מונה ל"דיין המצוין" לדון יחידי ובשנת ה'תרט"ו הוכתר ל"חכם באשי". פרנסי הקהל באיזמיר הצרו את צעדיו ועוררו מחלוקת חריפה בינו ובין מועצת הקהל עד ששרי השלטון מאיסטנבול (טורקיה) שלחו שליח מיוחד להכריע במחלוקת. כאשר אחד השליטים הזמינו לביתו והכהו על ראשו ועל פניו, שב לביתו בפנים שוחקות ורק לאחר שהשליט לקה בגופו ובממונו והמלשין נפטר במיתה קשה באותה שנה גילה על כך רק לבנו (ר' יוסף). בשנת ה'תרט"ז מינויו אושר על ידי הסולטאן הטורקי [עבדול מג'יד] והוענקו לו סמכויות לשפוט ולהעניש לכל העובר על הוראותיו.
ניכר בענוותנותו, השתדל להסתיר את הנהגותיו בקודש וקיים כל חומרה שראה בספרים. נודע כאוהב שלום ורודף שלום, שמח לארח בביתו שד"רים
[שלוחי דרבנן] מארץ ישראל, כיבד את כל באי ביתו ואפילו אדם שפגע בו ובא לבקש מחילה קבלו בפנים מאירות ושמחות. פעל רבות למען עניי עירו, פעמים רבות הוכיח את נכבדי ועשירי הקהילה על יחסם לעניים, על סירובם לשלם מיסים בהתאם ליכולתם והעלאת המס על הבשר על מנת להעביר את תשלום המיסים על כתפי העניים, על כן פסק כי מההכנסה של מס הבשר יופרש חלק לעניים. מעולם לא עבר בשוק מבלי להעניק צדקה לעניים, בפורים חילק מתנות לאביונים ביד רחבה, בערב פסח נתן חרוסת, מצות ומלבושים לתלמיד חכם עני ולפני החגים אסף תרומות עבור תלמידי חכמים. סייע ליתומים והשתדל להשיא נערות יתומות. התריע רבות אודות האיסור לצער ולפגוע באחרים גם לא בילדים קטנים. השפיע על הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ומשה חיים מונטיפיורי להקים באיזמיר בית רפואה יהודי, מוסדות לעזרה סוציאלית ומוסדות ציבוריים. מתוך דאגה לרווחת אנשי העיר הורה להימנע מעישון סיגריות. השתדל מאוד בעניין חינוך הילדים, הקים ועד מיוחד לפיקוח על מוסדות החינוך ועל עניני החינוך בכלל ותיקן תקנת חינוך חובה [קבע כי אין להוציא ילד מתלמוד תורה טרם ידע קריאה ואת סדר התפילות וכי בעל מלאכה רשאי להעסיק נער כשוליה רק לאחר שהילד סיים את לימודיו לשביעות רצונם של מפקחים שמונו לשם כך]. הקים ישיבות בהם למדו אברכים מובחרים ודאג לפרנסתם, כתב דרשות עבור תלמידי חכמים מבלי שיזכירו כלל שהוא חיברם, נמנה על עשרה ראשונים שהגיעו לבית הכנסת להתפלל על תלמיד חכם שחלה ופעמים רבות דאג להביא לו רופא ותרופות. השיב לשאלות רבות שהופנו אליו מאירופה אסיה ואפריקה,
חיבר תפילה לשמירה והצלה ורבנים ממקומות שונים פנו אליו על מנת שיעניק הסכמה לספרים שכתבו.
בעקבות השריפה שהתחוללה באיזמיר בי"א אב ה'תר"א חרבה שכונת היהודים ולמרות ש – 54 מספריו עלו באש הצליח לשחזר חלק מכתביו והוציאם לאור.
בשנת ה'תרי"ז החליט לעלות לארץ ישראל אולם בעקבות הפצרות ושכנועים מצד ראשי ועשירי הקהילה זנח את רצונו ונותר באיזמיר. הוציא לאור את ספרו "קול החיים" ובו קיבוץ תפילות ותיקונים שיש לומר לאחר גיל 70.
בשנת ה'תרכ"א נפטרה זוגתו השניה וכעבור זמן נשא אשה שלישית.
כאשר בשנת ה'תרכ"ז העלילו עליו בפני שרים מהשלטון הטורקי על מנת לסלקו מתפקידו, התיישב על רצפת בית הכנסת מול ארון הקודש ואמר 'ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שתמיד מחלתי על כל מה שעשו לי אך כעת אין לי ברירה אלא למסור הדין לשמים' מייד שסיים את דבריו התחוללה רעידת אדמה חזקה בכל טורקיה שהרסה את כל בתי האנשים שהעלילו עליו ואילו ביתו ובתי תומכיו לא נפגעו כלל!
בחג שמחת תורה שנת ה'תרכ"ח בעת קריאת התורה קרא את הפסוק "וימת שם משה" ופרץ בבכי, אנשי הקהילה הבינו כי קיצו קרב ואף הם פרצו בבכי מר. יום אחד לאחר שסיים את ספרו "ברכת מועדיך לחיים" ביקש כי לא יטריחו את הציבור להתפלל לרפואתו אלא ישכרו מעניי העיר להתפלל עליו והשיב את נשמתו ליוצרה כתוצאה מרעלת דם.
בהלווייתו שהתקיימה בליל י"ח שבט השתתפו נציגי השלטונות ובכירים מהצבא הטורקי, נציגי מדינות זרות ואלפים מבני קהילתו כשבידיהם ספריו ונרות דולקים.
מספריו:
• ארצות החיים: על מעלת ארץ ישראל (
ק)
• ברכת מועדיך לחיים (
ק1/
ק2)
• בתי אבות
• דרכי חיים
• חיים לראש: על הגדה של פסח (
ק)
• מצה חיים
• פעולת צדיק לחיים: על מסכת אבות (
ק)
• פר אחד
• רחמים לחיים: על הרשב"א (
ק)
• תנופה חיים
תמונת המצבה באדיבות הרב יוסף הלל שליט"א - מוזיאון "קהילות ישראל"