fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikde
אביו: אדמו"ר רבי משולם זלמן יוסף מטופוריב.
אמו: הרבנית חיה ברכה.
אשתו: הרבנית איידל דינה.
בניו: אדמו"ר רבי אהרן מקוידינוב, ר' יצחק יואל ור' שלום.
בנותיו: רבקה פיגא [ציפורה] (בעלה ר' יחיאל מיכאל ארליך) ושלומצא (בעלה ר' יצחק אייזיק גוגיג).
אחותו: הרבנית פערל רבקה (בעלה אדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מנארול-ניו יורק).
סבא: משה (מצד אביו), אדמו"ר רבי אהרן פרלוב מקוידנוב (מצד אמו).
סבתא: לאה (מצד אביו), הרבנית חנה (מצד אמו).
מורו: אדמו"ר רבי משולם זלמן יוסף מטופוריב [אביו].
נולד בשנת ה'תר"ן בעיר קוידנוב [דזיארז'ינסק] (בלארוס) ונקרא על שם סב אביו – אדמו"ר רבי חנוך העניך מייער מאלעסק [אולסקו] (בעל "לב שמח").
מילדותו שקד על לימוד התורה עם אביו וניכר בכישרונותיו הנעלים ובקיאותו בכל התורה.
נשא לאישה את בתו של אדמו"ר רבי מרדכי יוסף משה מוסקוביץ מסוליצא (רומניה) ובמהלך מלחמת העולם הראשונה עבר יחד עם חותנו לעיר בוטושאן (רומניה), ייסד ישיבה והחל להתפרסם כפועל ישועות. לאחר פטירת חותנו בי"א סיון ה'תרפ"ט החל לכהן במקומו כאדמו"ר בעיר בוטושאן. נדד בין ערי רומניה על מנת לחזק את ענייני הדת בקהילות השונות, דאג לאסוף כספים לצורך הקמת מקוואות ומוסדות דת שונים ורבים נהרו להאזין לתפילותיו. נמנה כחבר בוועד רבני בסרביה ומעת לעת השתתף באסיפות שנערכו בעיר קישינב (אז בסרביה כיום מולדובה) לצורך חיזוק ושמירת הדת בקרב יהודי האזור. לבקשת ר' יהודה לייב צירלזון החל לכהן כרב הקהילה היהודית בעיר אורהיוב [אורחיי] (מולדובה) ושלח את שני בניו (אדמו"ר רבי אהרן ור' שלום) ללמוד אצל אביו בטופוריב. לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה גורש לכפר נידח במולדובה ולמרות הדחקות והתנאים הקשים שקד בביתו של אחד מיהודי הכפר על לימוד התורה ולאחר שצו הגירוש בוטל שב לבוטושאן.
ביתו היה פתוח לכל נזקק ובמהלך מלחמת העולם השנייה סייע רבות לפליטים שהגיעו לרומניה מהונגריה, פולין וצ'כוסלובקיה על אף הסכנה הכרוכה מצד מעקב השוטרים הרומנים אחר פעולותיו. בשנת ה'תש"ד אביו נרצח ביער טופוריב (אוקראינה).
עם סיום מלחמת העולם השנייה עבר להתגורר בעיר בוקרשט (רומניה) והמשיך לסייע לפליטים הרבים.
בשנת ה'תש"ח עלה לארץ ישראל וכאשר האוניה הגיע לנמל חיפה רוב ספריו וחפציו עלו באש שפרצה באוניה, התיישב בשכונת נורדיה בתל אביב וכעבור זמן קצר הוכתר על ידי חסידים שהתקבצו סביבו כאדמו"ר מקוידנוב. יומם ולילה שקד על לימוד התורה, ערך "תיקון חצות" ולפנות בוקר נהג לטבול במקווה, לאחר שאמר פרקי תהילים הקפיד טרם התפילה להפריש סכומי כסף קבועים לצדקה ובסיום תפילת שחרית קיבל את הפונים אליו בבקשת עצה וברכה. רק בשעה 2 בצהריים טעם פת שחרית ולאחר מכן המשיך באמירת תהילים ותחינות. בשעות הערב שוב קיבל את האנשים הרבים שנהרו לביתו ושלוש לילות בשבוע – בליל שישי, ליל שבת ומוצאי שבת לא ישן כלל ועסק בלימוד התורה ובתפילות. קיים את המצוות בשמחה גדולה וגם לאחר שבתו (צפורה רבקה פייגא) נפטרה בתענית אסתר ה'תשל"א שב מהלוויה ויצא לקרוא את המגילה בשמחה כמידי שנה.
לעת זקנותו סבל ייסורים ואיבד את ראייתו אולם מעולם לא התלונן על מכאוביו, לא ויתר על טבילה במקווה וכאשר קראו לפניו את הגמרא או המשנה שינן את הלימוד בעל פה.
בליל שישי שנת ה'תשל"ח לאחר חצות השיב את נשמתו ליוצרה.
תמונת הצדיק באדיבות נכד הצדיק ר' יעקב זילברפרב שליט"א