fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikde
אביו: רב יוסף.
בניו: רב יוסף, רב משרשיא.
אחיו: רב שעורים.
סבא: חמא (מצד אביו).
מוריו: רב חסדא, רב יוסף, רב נחמן, רב ששת.
מתלמידיו: רב אדא בר אבא, רב פפא, רבינא.
נולד בשנת תקפ"ט לשטרות לערך בעיר מחוזא (עירק) הסמוכה לנהר החידקל וחי בדור רביעי לאמוראים.
למד במחוזא ובנהרדעא ומילדותו ניכר בפיקחותו, שקד על לימוד התורה ואמר 'למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא' (תלמוד בבלי שבת פ"ח/ב'), 'תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא' (תלמוד בבלי סוטה כ"א/א'). 'כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה' (תלמוד בבלי מכות כ"ב/ב').
בימי רבה ובימי רב יוסף למד בישיבה הגדולה בפומבדיתא יחד עם אביי ובדרך כלל חלקו זה על זה 'הויות דאביי ורבא' (תלמוד בבלי סוכה כ"ח/א'), ברוב המחלוקות הלכה נפסקה כרבא ויחד עם אביי החל בחתימת התלמוד הבבלי.
לאחר שגרש את אשתו נשא לאישה את בתו של רב חסדא (מורו) שהתאלמנה. 'אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא' (תלמוד בבלי מועד קטן מ"ח/א'). הזהיר את בני עירו [מחוזא] 'אוקירו לנשייכו [כבדו נשותיכם-רש"י] כי הכי דתתעתרו' (תלמוד בבלי בבא מציעא נ"ט/א').
נהג לומר כל דבר בשם אומרו. בניגוד לדעתו של רב דימי מנהרדעא 'אמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס [שלומד הרבה ולא דייק בלימוד התינוקות שלא ישתבשו - רש"י] מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, שבשתא ממילא נפקא' [יש להעדיף את זה המלמד הרבה למרות שאינו מדייק, היות והטעות "תצא" מאליה] (תלמוד בבלי בבא בתרא כ"א/א'). ייסד ישיבה בעיר מחוזא אליה נהרו תלמידים רבים ולאחר שאביי נפטר בשנת תרמ"ט לשטרות עברו רוב תלמידיו מהישיבה בפומבדיתא לישיבה במחוזא. במשך 14 שנה לימד במחוזא ואמר: 'כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם' (תלמוד בבלי יומא ע"ב/ב'). 'אמר להם רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא' (תלמוד בבלי ברכות ל"ה/ב').
'ואמר רבא תלתא בעאי מקמי שמיא, תרי הבו לי וחד לא הבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא הבו לי ענוותנותיה דרבה בר רב הונא לא הבו לי' (רבינו חננאל – תלמוד בבלי מועד קטן כ"ח/א'). התפרנס ממסחר ביין (תלמוד בבלי ברכות נ"ו/א'), 'בר מר שמואל פקיד דליתנון תליסר אלפי זוזי לרבא' (תלמוד בבלי נדרים נ"ה/א') והיו בבעלותו ספינות (תלמוד בבלי בבא בתרא קנ"ג/א') ושדות שנתנן באריסות (תלמוד בבלי בבא מציעא ע"ג/א'). נודע כבעל קשרי ידידות עם אנשי השלטון, אמו של המלך (איפרא הורמיז) העריצה אותו ודאגה להגן עליו כאשר חמת המלך התעוררה לאחר שאביי דן גוי והענישו – 'שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו אמר לה מאי היא בעין רחמי ואתי מיטרא אמר לה ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא בעי רחמי ולא אתי מיטרא אמר לפניו ריבונו של עולם, א-להים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ואנו בעינינו לא ראינו אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת' (תלמוד בבלי תענית כ"ד/ב').
צם שני ימים ביום הכפורים משום ספק (תלמוד בבלי ראש השנה כ"א/א'), 'הוה אתי... שלמא ממתיבתא דרקיעא... לרבא כל מעלי יומא דכיפורי' (תלמוד בבלי תענית כ"ב/א') ובכל ערב פסח 'הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפיסחא כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה טפי לאורתא' (תלמוד בבלי פסחים ק"ז/ב'). לאחר תפלתו נהג להוסיף 'א-להי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך ה' א-להי שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על-ידי יסורין וחלאים רעים' (תלמוד בבלי ברכות י"ז/א') ותפילתו נכללה במחזור התפילה ליום הכיפורים.
'מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא' (תלמוד בבלי ברכות י"ז/א').
'כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו' (תלמוד בבלי ראש השנה י"ז/א').
'אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים לתורה עסקת בפריה ורביה צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר' (תלמוד בבלי שבת ל"א/א').
בשנת תרס"ג לשטרות השיב את נשמתו ליוצרה.
יום פטירתו אינו ידוע אולם נוהגים לערוך הילולא ביום כ"ח אייר.