fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadi
אביו: כייליל.
אשתו: חומה (בזיווג שני).
בניו: רבי ביבי, רב שימי.
סבא: נחמני (מצד אביו).
מוריו: רבה בר נחמני [אח של אביו] ורב יוסף.
מתלמידיו: אבא בר מרתא, רב אדא בר מתנה, רב פפא.
אמורא שנולד בשנת תקפ"ט לשטרות בבבל (עירק) בתקופת דור רביעי לאמוראים.
לאחר שאמו הרתה אביו נפטר, בעת לידתו גם אמו נפטרה ודודו (רבה בר נחמני) אימץ אותו ומסרו למינקת שטיפלה בו במסירות.
לפי סברה אחת, שמו המקורי היה 'נחמני' ודודו העניק לו את הכינוי 'אביי' – ראשי תיבות: אשר בך ירוחם יתום (הושע י"ד/ד'), לסברה שנייה נקרא 'נחמני' כיוון שגדל אצל רבה בר נחמני.
מילדותו ניכר בפיקחותו ובגיל 9 לערך החל ללמוד בישיבה בפומבדיתא 'אביי ורבא [רבא בר רב חנן] הוו יתבי קמיה דרבה. אמר להו רבה למי מברכין, אמרי ליה לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב, רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו היינו דאמרי אינשי, בוצין בוצין מקטפיה ידיע' (תלמוד בבלי ברכות מ"ח/א').
בדרך כלל חלק על רבא אך ברוב המחלוקות הלכה נפסקה כרבא ורק ב - 6 עניינים שסימנם יע"ל קג"ם הלכה נפסקה כאביי: יאוש שלא מדעת – לא הוי יאוש (תלמוד בבלי בבא מציעא כ"א/ב'), עד זומם – למפרע הוא נפסל (תלמוד בבלי סנהדרין כ"ז/א'), לחי העומד מאליו – הוי לחי (תלמוד בבלי עירובין ט"ו/א'), קידושין שאין מסורין לביאה – הוו קידושין (תלמוד בבלי קידושין נ"א/א'), גילוי דעת בגיטא – לאו מלתא היא (תלמוד בבלי גיטין ל"ד/א'), מומר אוכל נבלות להכעיס – פסול (תלמוד בבלי סנהדרין כ"ז/א').
נשא לאישה את בת דודו – רבה בר נחמני (תלמוד בבלי ברכות נ"ו/א') וממנה נולדו לו בנים ובנות. התפרנס מעבודת האדמה והיה עני אך אמר 'אין עני אלא בדעה' (תלמוד בבלי נדרים מ"א/א'). סבל ייסורים (תלמוד בבלי שבת ל"ג/א'), חולי מעיים (הרי"ף – תלמוד בבלי חולין קל"ג/א'), 'חלה בצפידנא [רש"י – חולי השיניים והחניכים] ועשה כמה רפואות ולא הועיל לו עד שנתרפא ע"י ההוא טייעא' (תלמוד בבלי יומא פ"ד/א') ואף על פי כן שקד ביום על לימוד התורה ובלילה השקה את שדותיו (תלמוד בבלי גיטין ס'/ב'). מגודל הערכתו למורו (רב יוסף) 'כד חזא אביי לאודניה דחמריה דרב יוסף דאתי הוה קאים מקמיה' (תלמוד בבלי קידושין ל"ג/א') וכאשר רב יוסף חלה ושכח את תלמודו היה מזכיר לו.
לאחר פטירת רב יוסף בשנת תרל"ד לשטרות 'אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה הוו יתבי והוו צריכי רישא אמרי כל דאמר מלתא ולא מפריך להוי רישא דכולהו איפריך דאביי לא איפריך' (תלמוד בבלי הוריות י"ד/א') ועל כן מונה לראש ישיבת פומבדיתא (עירק). הנהיג את יהדות בבל כ – 14 שנה ונודע כבקי בחישוב תקופות השנה (תלמוד בבלי ברכות נ"ט/ב'), בטבעיות החיות העופות והדגים (תלמוד בבלי חולין ס"ג/א'), הארץ והאילנות (תלמוד בבלי בבא בתרא כ"ז/ב'), ענייני שדים (תלמוד בבלי ברכות ו'/א') ורפואות (תלמוד בבלי ברכות מ"ד/ב'). 'הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא... כל מעלי יומא דשבתא' (תלמוד בבלי תענית כ"א/ב') ונתאספו אליו תלמידים הרבה (תלמוד בבלי כתובות ק"ו/א') סבר כי לא כל אדם יכול לעסוק בתורה בלבד ללא מקור לפרנסה 'אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן' (תלמוד בבלי ברכות ל"ה/ב'). לאחר שהתעשר העסיק עובדים בשדותיו (תלמוד בבלי כתובות ס'/ב') וסחר ביין (תלמוד בבלי ברכות נ"ו/א').
נודע כרודף שלום וטען 'לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נוכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות' (תלמוד בבלי ברכות י"ז/א'), 'כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו... נקרא נתעב' (תלמוד בבלי יומא ע"ב/ב'), 'ואהבת את ה' א-להיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות' (תלמוד בבלי יומא פ"ו/א'). עסק בגמילות חסדים ועל אף גדולתו 'יהיב ידא לסבי' [פושט ידו לזקנים כל כמה שעוברים אצלו ונשענין עליו-רש"י] (תלמוד בבלי קידושין ל"ג/א'). אמר על חכמי ארץ ישראל 'חד מנייהו עדיף [פקחים וחריפים-רש"י] כתרי מינן' (תלמוד בבלי כתובות ע"ה/א') והעניק עדיפות למנהגי ארץ ישראל 'כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו' (תלמוד בבלי פסחים נ"א/א').
לקראת זקנתו נשא לאישה את בתו של רב איסי שנודעה ביופייה (תלמוד בבלי יבמות ס"ד/ב').
למרות היותו כהן המיוחס לבית עלי אשר נגזר על צאצאיו למות בגיל צעיר 'אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין [60] שנין' (תלמוד בבלי ראש השנה י"ח/א') ובשנת תרמ"ט לשטרות השיב את נשמתו ליוצרה.
יום פטירתו אינו ידוע אולם נוהגים לערוך הילולא ביום כ"ח אייר.