אביו: ר' צבי הירש מטשורטקוב.
בניו: ר' יעקב, ר' צבי יהושע [מכונה ר' יהושעל'ה חריף].
בתו: טויבא (בעלה ר' יעקב הורוביץ אב"ד קאטלבורג).
אחיו: ר' אברהם, ר' נחום מפראסקרוב ור' פנחס (בעל "הפלאה").
אחיותיו: הרבנית אידל (בעלה ר' משה יהושע), הרבנית בריינדל (בעלה ר' יחיאל מיכל היילפרין), הרבנית לאה והרבנית מרים.
סבא: ר' מאיר מטיקטין (מצד אביו).
מוריו: ר' אליהו [הגאון מווילנא], ר' דובער [המגיד ממעזריטש].
מתלמידיו: ר' אברהם חיים (בעל "אורח לחיים"), ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ [החוזה מלובלין], אדמו"ר רבי יצחק אייזיק טאוב מקאליב, ר' יצחק מקרקא (בעל "שיח יצחק"), ר' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ], ר' לוי יצחק מברדיטשוב, ר' מנחם מענדיל מרימנוב, ר' מרדכי בנעט, ר' משה טייטלבוים (בעל "ישמח משה"), ר' משה יהודה ליב מסאסוב, ר' שלמה בוכנר מקראשנוב.

נולד בשנת ה'תפ"ו בצ'ורטקוב (גליציה המזרחית כיום אוקראינה) ונקרא 'שמואל' על שם שמואל הנביא.
בילדותו למד את תורת הנגלה יחד עם אחיו בישיבות ליטא, ערך סגופים ואכל מעט. יחד עם אחיו נבחר להשתתף בבית דין של עשרה שהושיב הגאון מווילנא על מנת לאסור חיתון עם תלמידי ר' דובער [המגיד ממעזריטש] אולם לאחר ששמע את פירושו של ר' זוסיא מאניפולי בעניין 'תוספות' שלמדו באותה עת בבית המדרש, שכנע את אחיו (ר' פנחס) לנסוע עמו לפגוש את המגיד ממעזריטש. ביום שישי הגיעו אל ביתו של המגיד ממעזריטש אך מפאת טרדותיו בהכנות לשבת מייד לאחר שקיבל את פניהם המשיך בעיסוקיו. לדאבונם, במהלך שלושת סעודות שבת שמעו מהמגיד ממעזריטש דברי תורה אליהם לא הורגלו בניגוד לציפיותיהם לשמוע חידושי תורה ופלפולים בש"ס ועל-כן החליטו לשוב לביתם. במוצאי שבת הגיעו לקבל ברכת פרידה אך המגיד ממעזריטש ביקש שימתינו ורק כעבור שלושה ימים ברך אותם לשלום וביקש שילכו להיפרד גם מר' זוסיא מאניפולי. לאחר ששוחחו עם ר' זוסיא מאניפולי החליטו להישאר ללמוד אצל המגיד ממעזריטש.
נשא לאישה את בתו של ר' יהושע מרישא [ז'שוב] (פולין).
בשנת ה'תקי"ד החל לכהן כרב ואב בית הדין בעיר ריצ'וואל (פולין). ייסד ישיבה וכאשר אחד מתלמידיו נקלע לקשיים כלכליים היות וחותנו הפסיק לתמוך בו העניק לו 300 אדומים על מנת לעשות עמו שותפות בעסק ויעץ לו לרכוש את אחד היערות הסמוכים לריצ'וואל, לאחר שכל אחד הרוויח 1,200 אדומים סיים את השותפות והמשיך לייעץ לתלמידו בענייני עסקיו. בעקבות רדיפות מצד אנשי הקהילה שמיררו את חייו נאלץ לעזוב את ריצ'וואל, בחמתו קלל את העיר שתחרב וכעבור תקופה קצרה עלה על גדותיו הנהר הסמוך והציף חלק גדול מהעיר.
בשנת ה'תקכ"ג לערך העביר את הישיבה לעיר שינובה (פולין), מונה לאב בית הדין וכאשר ישב לדון נהג להתעטף בטלית על פניו בכדי לא לראות את פניהם של בעלי הדין.
בכ"ז סיוון ה'תקל"ג החל לכהן כרב ואב בית הדין במיקולוב [ניקלשבורג] (מורביה) בהתאם להוראת המגיד ממעזריטש. העביר את הישיבה מהעיר שינובה למיקולוב והמשיך להפיץ את תורת החסידות, הורה לתלמידיו כי מי שלא אמר ברכת 'אהבה רבה' או ברכת 'אתה חונן' בכוונה לא יוכל לחדש באותו יום חידוש אמיתי. בכל הזדמנות הוכיח את ה'משכילים' ואחדים מפרנסי ניקלשבורג על ענייני תורה ומצוות על כן שנאו אותו, עוררו נגדו את התנגדות הציבור ולא העניקו לו את כל השכר שנקצב לו מהקהילה. ר' אלימלך מליז'נסק נחלץ לעזרתו כאשר שמע על צערו, הגיע לניקלשבורג והצליח לרכוש את לב אנשי הקהילה, הוכיח את ראשי הקהל על מעשיהם והגיע עמם לביתו לבקש את סליחתו.
בשנת ה'תקל"ה מונה לרב הראשי של מורביה. התפרסם כגאון הפועל ישועות, זכה לגילוי אליהו הנביא ועם זאת ניכר במידת ענוותנותו. רבים הגיעו אליו לקבלת עצה וברכה ונהג שלא להביט בפני הבאים אלא ללמוד בגמרא שהייתה מונחת לפניו כשהוא מסמן בידו השמאלית את מקום הלימוד והבאים רק נוגעים בידו הימנית. שקד על לימוד התורה יומם ולילה ובמשך שבועות לא ישן, כל לילה ערך 'תיקון חצות' ולאחר שבועות ללא שינה היה ירא לשכב על המיטה כדי שלא יירדם לזמן ארוך, על כן הניח את מצחו על צנצנת שהייתה מונחת על שולחנו ונרדם לזמן קצר. אסר לשוחח בדברי חולין בבית המדרש ובפרט בעת התפילה, נהג להתפלל בעצמו לפני התיבה ותפילתו הייתה בהתלהבות גדולה, כל היום נשאר עטוף בטלית ועטור בתפילין, מעולם לא שח שיחת חולין ולא גירד את גופו. הקפיד על 300 חומרות בנטילת ידיים, כתב לחש על עין הרע, העניק צדקה ביד רחבה ועסק בגמילות חסדים. כתב שיש לתת צדקה בהתאם ליכולת, להכין כיס מיוחד לצדקה אליו יש להפריש את המעשר מהקרן ואת המעשר מהרווחים ומכיס זה להעניק לעניים, לתלמודי תורה, לביקור חולים, לארץ ישראל ולפדיון שבויים. הורה לתלמידיו להיות תמיד בשמחה אפילו בעת אמירת 'תיקון חצות'. כאשר נכנס בערב יום הכפורים לבית הכנסת עטוף בטלית זעק בבכי את הפסוק "כי ביום הזה יכפר עליכם... תטהרו" ואת המשנה "אמר ר' עקיבא... לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים" ונשאר בבית הכנסת עד מוצאי כיפור.
ביום שלישי שנת ה'תקל"ח לאחר ששימש כסנדק בשתי בריתות אמר לתלמידיו שהיום יפטר מהעולם ושהינו גלגול של שמואל הנביא – לשניהם קוראים 'שמואל', שניהם 'לויים' ושנות חייהם 52 ואם לא היו מכנים אותו בשם 'שמעלקא' היה ממש שמואל הנביא.
בעודו יושב על כסאו השיב את נשמתו ליוצרה ולמחרת הובא לקבורה.
מספריו:
• אמרי שמואל
• דברי שמואל (ק)
• נזיר השם (ק)
• שמן הטוב (ק)