אביו: ר' משה.אשתו: מרת גומכין (בזיווג שני).בניו: ר' יקותיאל ור' שמעון.בתו: בונכין (בעלה ר' קפמן פסאן).אחיו: ר' יקותיאל.סבא: ר' יקותיאל (מצד אביו).מוריו: ר' שלום מנוישטאט-וינה, ר' יעקב יצחק הכהן, ר' משה נוימארק כץ.מתלמידיו: ר' אליעזר בן יעקב, ר' יעקב ווייל.
אבי מנהגי אשכנז נולד בשנת ה'ק"ך בעיר מגנצא [מיינץ] (גרמניה).לאחר שלמד עם אביו ואחיו החליט לנדוד ממקום למקום על מנת להכיר את גאוני דורו וללמוד עמם. הגיע לאוסטריה ולמד בווינה יחד עם ר' יצחק אייזיק מטירנא. נשא לאישה את בתו של ר' משה נוימארק כץ [כהן] ושקד על לימוד התורה אולם כעבור זמן אשתו נפטרה ובשנת ה'קמ"ז שב למגנצא למלא את מקום אביו כרב העיר.נשא לאישה את בתו של ר' אברהם אשר הייתה אלמנה עשירה, כינה אותה 'עטרת פז', התייחס אליה בכבוד רב וכאשר דיבר עמה פנה אליה בלשון רבים אך לא רצה ליהנות מנכסיה ועל כן לא היה סועד עמה. ייסד ישיבה אליה נהרו תלמידים רבים והתגורר בישיבה עם בחורי הישיבה אותם כינה 'חברי' ולא 'תלמידי'.חידש את עניין ה'סמיכה' בין האשכנזים והוכתר בתואר "מורנו". מכל קהילות אשכנז פנו אליו בשאלות הלכתיות ואת תשובותיו כתב בענווה ובצניעות. הצטיין בקול ערב ושימש כשליח ציבור כל שנה בתפילות ראש השנה, יום הכפורים, הושענא רבה, ליל ט' באב ולעיתים גם בתפילת הגשם. הזהיר ששליח ציבור בתפילות יום הכפורים לא יהיה ניעור בליל יום כפור והרגיש אם אדם נשאר ער כל הלילה. חיבר פיוטים, את ניגוני הקריאה בתורה ובתפילות של הימים הנוראים וקבע את מנהגי התפילה בבית הכנסת. נהג ללכת עם חומש קטן בידו על מנת שהקמים לכבודו יהיה זה לכבוד התורה שבידו. כל שנה דרש רק בשבת שלפני הימים הנוראים, בשבת תשובה [לפני יום הכיפורים] ובשבת הגדול [לפני פסח], ביום שבת נהג להאריך בשינה בשחרית כעונג שבת בהסתמכו על עבודת הכוהנים אשר ביום השבת לא היו משכימים להקריב את קורבן התמיד של שחר. אסר לנסות את הרפואות והלחשים שבתלמוד היות ואין אדם היכול לעמוד על עיקרם ואם לא יעלו בידו ילעגו לדברי החכמים, מלבד הלחש למי שנתחב עצם בגרונו אשר הינו בדוק ומנוסה. אחד ממנהגיו המפורסמים שנתקבל בכל ארצות אשכנז הינו שלא לאכול אגוז בראש השנה היות והגימטרייה של 'אגוז' עם הכולל [עם המילה עצמה] שווה לגימטרייה של המילה 'חטא' [18]. פסק כי אין לשנות ממנהג המקום ולאחר שבימים הנוראים שינה בסליחות ובתו נפטרה ביום הכיפורים, הצדיק עליו את הדין על ששינה ממנהג המקום.בשנת ה'קס"ו לערך נתקף בשיתוק ולאחר שקהילת היהודים במגנצא גזרה להתענות בימי שני וחמישי ולומר סליחות, הבריא במפתיע.ליקט את כל מנהגי ישראל בספר אשר שימש יסוד להנהגת מנהגים בתפוצות ישראל ועליו הושתתו ה"שולחן ערוך" של ר' יוסף קארו ו"המפה" של ר' משה איסרליש. היה עד לטבח ההמוני של יהודי אוסטריה מי' סיון שנת ה'ק"ף עד ט' ניסן שנת ה'קפ"א ובתשובותיו כינה אותה "ארץ הדמים". כעבור שנה ריחפה סכנת כליה על קהילות היהודים באשכנז בעקבות מלחמת ההוסיטים ולאחר שגזר תענית ציבור של שלשה ימים רצופים ניצלו מן הפורענות.בשנותיו האחרונות עבר להתגורר בוורמס (גרמניה), בו' חשון שנת ה'קפ"ו נפטרה זוגתו (מרת גומכין) ובמוצאי שבת שנת ה'קפ"ז השיב את נשמתו ליוצרה.מספריו:• ספר מהרי"ל (ק)• פירוש מהרי"ל (ק)• שו"ת מהרי"ל (ק)