אביו: ר' יקותיאל.
אשתו: הרבנית תמר.
מתלמידיו: ר' חיים מוולוז'ין.

נולד בכ"ד חשון ה'תפ"ג. צאצא לצדוק הכהן הגדול מזמן בית המקדש הראשון. מילדותו ניכר בכשרונותיו ובגיל 9 החל לכתוב חידושי תורה בהלכה ובתוספות. בגיל 12 למד בישיבת ר' אריה ליב (בעל "שאגת אריה") במינסק ולאחר שהגיע לגיל מצוות נשא אישה, פרש מכל ענייני העולם ובמשך 6 שנים שקד על לימוד התורה יומם ולילה וערך תעניות.
בגיל 19 מונה לראש ישיבה במינסק ובגיל 23 החל לכהן כאב"ד ברקאווי. בשנת ה'תק"ז עבר לכהן כאב"ד בקהילת ווילקמיר ותיקן גשר שנקרא על שמו על מנת שגברים יוכלו ללכת לבית הכנסת בנפרד מהנשים.
לאחר כ - 10 שנים נבחר לרב ראשי למינסק וסביבותיה, נהג לעבור בין העיירות והכפרים שתחת חסותו ובכל ערב ובוקר דאג לאסוף מניין יהודים מהסביבה לתפילות, שימש בעצמו כחזן, דרש בדברי מוסר ובלילות  שקד על לימוד התורה. עסק בפדיון שבויים וכל דבר שהחל לעשות לא שקט עד שסיימו.
בשנת ה'תקכ"ג נבחר לרב ואב"ד בפינסק וסבל מהלשנות לשרי השלטון.
בשנת ה'תקל"א נסע לברלין (גרמניה) על מנת להדפיס את ספרו ["תורת יקותיאל"] ולמרות בקשות הקהילה לכהן כאב"ד חזר לפינסק לאחר כשנה.
לא הסכים לחתום על כתב החרם על החסידים ובשנת ה'תקל"ב נבחר לאב"ד פוזן (פולין). טרם היכנסו לפוזן חלה עד שהרופאים נואשו לחייו וציוו שלא יתענה ביום הכפורים אולם בערב יום הכפורים נרדם מבלי לאכול וכאשר התעורר הבריא ולמחרת יום הכפורים נכנס לעיר פוזן בכבוד גדול. תיקן לראשונה מקוה מים חמים, השיא את בתו לראש ישיבת פוזן (ר' צבי הירש יאנוור).
בכ"ז ניסן ה'תקל"ו נבחר לראש אב"ד לקהילות אה"ו [אלטונא, המבורג, ונדסבק] ובראש חודש תמוז הגיע לגרמניה. נודע בתקיפותו בענייני צדק ויושר על פי דיני התורה, נלחם במשכילים והחרים את ספרי רמ"ד. בראש חודש תמוז ה'תקנ"ט הודיע על פרישתו וקיבל מהמלך מכתב הערכה והוקרה רשמי על 23 שנות הנהגתו את 3 הקהילות.
רצה לעלות לירושלים (ישראל) אולם עקב פרוץ מלחמת נפוליון התיישב בהמבורג ושקד על לימוד העבודות בבית המקדש בכדי להיות בקי בעבודת הכוהנים וביום שישי שנת ה'תקס"ד השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• דעת קדושים (ק)
• ושב הכהן: שו"ת (ק)
• מרפא לשון (ק)
• תורת חסד
• תורת יקותיאל (ק)