אביו: ר' אליהו.
אמו: הרבנית סימא.
אשתו: מרת רחל.
בנו: ר' יעקב.
בתו: שמחה.
אחיו: ר' יחזקאל, ר' משה, ר' ניסים ור' ששון.
אחותו: פרחה.
סבא: ר' משה (מצד אביו), ר' מעתוק (מצד אמו).
מוריו: ר' אליהו מני, ר' דוד חי מאיר ניסים מעתוק (אחי אמו), ר' עבדאללה [עובדיה] סומך.
מתלמידיו: ר' בן ציון חזן, המקובל יהודה משה פתיה, ר' יהושע שהרבני.

כעבור 10 שנים של ציפייה לילדים הגיע לביתו של ר' יעקב אביחצירא במרוקו זוגתו של ר' אליהו [רב העיר בגדד] ולשמע תחנוניה ר' יעקב אביחצירא הבטיח כי ייוולד לה בן שיהיה קדוש מרחם ויאיר את עיני ישראל בתורתו. בכ"ז אב שנת ה'תקצ"ד נולד בעיר בגדד (עירק) בנם הבכור ונקרא 'יוסף' על שם יוסף הצדיק [בנם של יעקב אבינו ורחל אמנו].
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים, במידותיו הנעלות ובכושר זיכרון מדהים. בחודש תמוז שנת ה'ת"ר נפל לבאר בחצר ביתו ולאחר שניצל בנס נדר להקדיש את חייו ללימוד התורה. כאשר החלים זנח את משחקי הילדות, מיעט בשינה ואכילה ובסיום יום הלימודים ב"איסתד" [תלמוד תורה] המשיך בביתו לשקוד על לימוד תורה עד חצות לילה. בגיל 10 עזב את התלמוד תורה ולמד עם דודו (ר' דוד חי מאיר ניסים מעתוק), בגיל 12 התפרסם כגאון לאחר שחכמי ירושלים התפעלו מתשובתו לשאלה הלכתית ששלחו לאביו וממקומות שונים החלו להפנות אליו שאלות הלכתיות. בשנת ה'תר"ח החל ללמוד בבית המדרש הגדול "בית זילכה" ויחד עם ר' אליהו מני למד בסתר וללא ידיעת אביו את חכמת הנסתר.
בגיל 18 נשא לאישה את בתו של ר' יהודה סומך. נהג לאכול חולין בטהרה, ציוה על הנשים לא לנעול בביתו נעליים המשמיעים קול בהילוכן בכדי לא להפריע לו להתרכז בדביקותו בעבודת ה' והשיב לשאלות הלכתיות שהפנו אליו חכמי בגדד, ירושלים, איזמיר, קושטא וסלוניקי. טען כי הישיבה בארץ ישראל הכרחית להשלמת הנפש בעבודת הבורא וקיום המצוות ובשנת ה'תרט"ז עודד את העלייה המאורגנת הראשונה לארץ ישראל שבראשה עמד ר' שלמה יחזקאל יהודה ואת העלייה השנייה שבראשה עמד מורו (ר' אליהו מני). לאחר שר' אליהו מני הגיע לארץ ישראל שלח לו כסף בכדי לרכוש עבורו בית, שדה וכרם ולקיים בהם את המצוות התלויות בארץ [פאה, תרומות, מעשרות, ערלה, רבעי, כלאיים, שביעית], הדפיס את רוב ספריו בירושלים ומעת לעת שלח סיוע כספי למתיישבים.
בז' אלול ה'תרי"ט נפטר אביו ובעת ההספד שנשא עליו הכתירוהו כממלא מקומו. למרות שבאופן רשמי על פי אישור השלטון העירקי ירש מאבותיו רק את הזכות לדרוש לפני הקהל בשבתות וימים טובים, לעשות "ערוב חצרות" ו"שיתוף מבואות" ולא כיהן כרב או בתפקיד ציבורי אף על פי כן הוכר כמנהיגה של יהדות בבל וכסמכות עליונה בקרב יהדות המזרח. נודע בבקיאותו בתורת הנגלה והנסתר וכונה על ידי תלמידיו – הרי"ח [ראשי תיבות: רבי יוסף חיים]. ידע את שורש נשמתו של כל אדם, כמה פעמים נתגלגלה הנשמה בעולם, בגופו של מי שכנה בגלגולים קודמים ומה עליה לתקן. הדריך את ה"חכמים" מהם הלימודים השייכים לשורש נשמת כל אחד, באילו ימים ובאילו שעות עליהם לעסוק בלימודיהם ולעיתים ציווה אותם להדליק נרות לעילוי נשמת תנא, אמורא, האר"י, ר' חיים ויטאל או לעילוי נשמת אנשים שהיו רשעים בדורות קודמים.
ארבעת אחיו ניהלו בשותפות בית מסחר גדול על שמו והעניקו לו חלק גדול מרווחיהם על מנת שיוכל לשקוד על לימוד התורה ללא דאגות פרנסה. לאחר תפילת שחרית בנץ לימד "עין יעקב" כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין ובסיום השיעור כתב בפנקס את חידושיו במהלך השיעור [התפרסמו בספרו "בן יהוידע"]. כחצי שעה לימד "שולחן ערוך" וכל ארבע שנים כאשר סיים את "אורח חיים" ו"יורה דעה" ערך סעודה גדולה על חשבונו ודרש בהלכה ובאגדה במשך כ-5 שעות. לימד גמרא ו"שולחן ערוך" את תלמידי החכמים הבקיאים בש"ס ופוסקים וכל חצי שנה החליף נושא ורק לאחר שסיים ללמד שב לביתו לסעודת שחרית. שקד על לימוד התורה ובזמן שבין תפילת מנחה לתפילת ערבית קיבל את ההמונים שהגיעו לקבל עצה וברכה. לאחר תפילת ערבית אכל מעט והמשיך ללמוד עד לעריכת 'תיקון חצות'. כל שבת לפני הסעודה השלישית גברים, נשים וטף נהרו לבית כנסת "צלאת לזגירי" לשמוע את דרשתו על פרשת השבוע שארכה כ-3 שעות, על התיבה עליה עמד במהלך כל הדרשה ישבו ילדים בשקט ובדממה מרותקים למוצא פיו וקולו היה נשמע גם מחוץ לבית הכנסת. לקראת "שבת שובה", "שבת זכור", "שבת הגדול" ו"שבת כלה" [לפני חג שבועות] נהרו מכל עירק לשמוע את דרשתו שארכה כ-6 שעות בבית כנסת "צלאת לכבירי" אשר הכיל למעלה מ-10,000 מקומות ישיבה ולפני כל דרשה נהג לברך את הקהל.
בכ"ה ניסן ה'תרכ"ט ביקר בארץ ישראל יחד עם אחיו (ר' יחזקאל) והתארח בבית בן משפחתו (ר' שלמה בן יחזקאל יהודה) בירושלים. ביקר בחברון, בל"ג בעומר הגיע לציון רשב"י במירון והתפלל בקברי צדיקים בטבריה ובצפת. כאשר ערך ייחודים בציון בניהו בן יהוידע [שר הצבא של שלמה המלך] הרגיש הארה גדולה והבין כי שורש נשמתו קשור בנשמת בניהו בן יהוידע והחליט לקרוא לכל ספריו על שמותיו של בניהו בן יהוידע.
באלול ה'תרכ"ט שב לבגדד ועמו שקים מלאים עפר מארץ ישראל אותו פיזרו אנשי הקהילה על קרקע בית הכנסת ["צלאת לכבירי"] שבנו גולי בבל מאבני ארץ ישראל, אבן קטנה מרצפת הכותל המערבי אותה קבעו בקיר הכניסה ואבן שנייה שניתנה לו במתנה על ידי אומן שחצב אותה מהר הזיתים וחקק בה ציור של הכותל המערבי ומצדדיו שני ברושים ואותה ציווה להכניס לקברו לאחר פטירתו.
בט' שבט ה'תרמ"ב נכלאו ארבעת אחיו בבית הסוהר לאחר שצברו בעסקיהם חובות עצומים והשלטונות חשדו כי החובות נגרמו עקב ניהול בלתי תקין. מפאת הצער והבושה אמם חלתה ובז' אב ה'תרמ"ב נפטרה. למרות אי מעורבותו בעסקים במשך 7 שנים לא יצא מפתח ביתו ואפילו את דרשותיו ביטל, צם כל יום ורק בערב אכל מעט, שקד על לימוד חכמת הקבלה וערך את התיקון המופיע ב"ספר הקנה". כאשר סיים את שנות ההתבודדות והתענית בראש חודש אלול ה'תרמ"ט התפרסם כבעל רוח הקודש היודע את כל מעשיו ומחשבותיו של כל אדם ופועל ישועות אולם בענוותנותו הסתיר את גדולתו ותמיד ייחס את הצלחתו לזכות אבותיו ולסייעתא דשמיא.
נודע בענוותנותו ובאהבתו לכל יהודי ותמיד לימד זכות על עם ישראל, כל אדם שרצה להיכנס אליו מסר את שמו לאחד מאנשי הבית ורק לאחר שמסרו לו את הפתק והסכים לקבלו הכניסוהו אליו ורק אנשים בודדים היו רשאים לבקרו בכל עת וללא אישור. ביתו היה פתוח לכל נזקק ובעצמו הגיש מאכלים לאורחים. הדגיש את הצורך להתחזק באמונה ובטחון בה' גם בדברים שאינם מובנים לאדם והזכיר את החובה לצפות לגאולה. נהג להתענות 4 פעמים במהלך חודש אב: בערב ראש חודש אב, בה' אב [יום פטירת האריז"ל], בז' אב [יום פטירת אמו] ובט' אב. התנגד לגילוח שער הזקן והפאות, הקפיד לטבול בבאר מים חיים שהייתה בחצר ביתו, כל מוצאי שבת הסתגר בחדרו שעות אחדות וכתב את חידושיו במהירות גדולה, נזהר מכל עניין שמשמעותו אינה טובה ולכן לא כתב את חידושיו בהלכות אבלות, תיקן לומר בתפילה שלפני אמירת תהילים "ונזכה לחיים טובים ארוכים ומתוקנים" במקום הנוסח "ואל תיקחנו מהעולם הזה קודם זמננו עד מלאת שנותינו בהם שבעים שנה". בקיץ התנזר מאכילת פירות טריים ורק בראש השנה אכל אבטיחים בכדי לברך ברכת "שהחיינו", סרב להעניק הסכמה לספר ולא ביקש הסכמות על ספריו היות וסבו (ר' משה) נפטר באותה שנה בה העניק הסכמה לספר "פאת השולחן" של ר' ישראל משקלוב וכן אביו (ר' אליהו) נפטר באותה שנה בה העניק הסכמה לספר "קול ששון" של ר' ששון מרדכי. עודד את התלמידים הצעירים ששקדו על לימוד התורה ופעמים רבות הכין עבורם שתייה במהלך הלימוד בבית המדרש והגיש להם את הספרים.
חיבר יותר מ-200 שירים ופיוטים, כגון: "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי" - לכבוד רשב"י, "אז ירנן" [להאזנה] - לט"ו בשבט, "עד אנה יונה" - זעקה לגאולה. כתב תפילות ובקשות לכל ימות השנה – שבתות, חגים, צומות, ברית מילה, בר מצווה ונישואין. ספרים בפשט, רמז, דרוש וסוד. בהקדמה לספריו כתב שכוונתו בחיבור הספר לעשות נחת רוח לה' בלי שום פניה כלל ועיקר, כל ספר שיצא לאור חילק חינם לתלמידי חכמים בבגדד בתנאי שילמדו בהם לפחות פעם בשבוע ושלח לרבני התפוצות שיפקחו על מכירתם וישתמשו ברווחים למטרות צדקה ולהחזקת תלמידי חכמים ושלח דברי תורה להדפיס בכתבי עת.
כאשר בשנת ה'תר"ס ר' יוסף אברהם שלום [יליד בגדד ששלט בשוק הטקסטיל בכלכותה שבהודו] ביקש את ברכתו להקמת בית רפואה יהודי בירושלים הציע להקים בית מדרש לחכמים היות ולרפואת הנפש אין רבים הקופצים לעזור. כבקשתו הסמיך ר' יוסף אברהם שלום את ר' בן ציון מרדכי חזן לרכוש קרקע לבנייה בסמוך לכותל המערבי ובשנת ה'תרע"ד הונחה אבן הפינה לאחר שמואיז אברהם ששון העביר שני מיליון פרנקים מעיזבונו של הנדיב להתחיל בבניית ישיבת "פורת יוסף" שבנייתה הסתיימה בשנת ה'תרפ"ג והציע לבנות את ישיבת "עוז והדר" ללימוד קבלה.
בשנת ה'תרס"ט סרב לבקשת רבני ירושלים לעלות לארץ ישראל ולכהן בתפקיד הראשון לציון וראש רבני ארץ ישראל. בה' אלול נסע להשתטח ולהתפלל על ציון יחזקאל הנביא בכפר כאפיל (עירק). בשבת התארח אצל יהודי הכפר גץ (עירק), במוצאי שבת הרגיש חולשה ובליל שני השיב את נשמתו ליוצרה. תלמידיו שנסעו עמו העבירו את ארונו לעיר הנדיה (עירק) ושלחו מברק לחכמי ורבני בגדד על פטירתו. מושל העיר הנדיה שלח את פרשי הצבא ללוות את ארונו בדרך לבגדד לשמירה ולכבוד. בליל רביעי ט"ו באלול הגיע ארונו לבגדד ורבבות ביניהם אלפי נוכרים השתתפו בהלווייתו. כאשר ר' שמעון אהרן אגסי הספידו גילה כי ר' יוסף חיים הופיע אליו בחלום וביקשו להספידו ומכיוון ששורש נשמתו היה מנשמת יוסף הצדיק נפטר בכפר רחוק כדי שיעלו את גופו למקום קבורת אבותיו כמו שיוסף נפטר במצרים ועצמותיו הועלו לקבורה בשכם.
מספריו:
• אבן שלמה: על שיר השירים (ק)
• אדרת אליהו: דרושים על התורה (ק)
• אור זרוע: לימוד על קבר ר' עקיבא
• אורח חיים: על הגדה של פסח
• אמונת עתיך: תפילות ותיקונים
• אם המלך: על מגילת רות (ק)
• אמרי בינה (ק)
• בן איש חי (ק)
• בן איש חיל (ק1/ק2)
• בניהו (ק)
• בן יהוידע: על אגדות בש"ס (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5)
• ברכת אבות: על פרקי אבות
• דעת ותבונה (ק)
• דרש יוסף חיים
• הוד יוסף: שו"ת
• הלולא רבא: לימוד בליל ל"ג לעומר
• חיים ושלום: על תהילים
• חסדי אבות: על מסכת אבות
• חקי הנשים [קאנון אל נסא]: הנהגה ומוסר לנשים
• כתר מלכות
• לשון חכמים
• מלאך הברית: על המילה
• ממלכת כהנים: לימוד על קברי יהושע הכהן הגדול, עזרא הסופר ויחזקאל הנביא
• מקבצאל
• משל ונמשל (ק)
• משמרת החודש: לימוד לערב ראש חודש
• נפלאים מעשיך (ק)
• סדר היום
• סדר הקפות
• סדר תיקון ז' באדר
• סדר תיקון ה' באב
• עוד יוסף חי: הלכות ודרשות לשבת (ק)
• עטרת תפארת
• קרן ישועה: על מגילת אסתר (ק)
• רב ברכות (ק)
• רב פעלים: שו"ת על שולחן ערוך (ק1/ק2)
• שובי שובי השולמית (ק)
• שני אליהו (ק)
• תורה לשמה (ק)
• תיקון תפלה

התמונה באדיבות יצחק כרמלי - עיתונאי וחוקר תפוצת ישראל 972-50-6925413
תמונת הצדיק באדיבות ברסלב-מוסדות תיקון המידות