fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik

אביו: ר' יוסף.

בניו: ר' דוסא ור' שארית.

מורו: אבו כת'יר יחייא בן זכריה.

נולד בחודש תמוז ד'תרמ"ב בכפר דלץ (מצרים) שבמחוז אלפיום ועל כן מכונה "אלפיומי". מיוחס עד התנא רבי חנינא בן דוסא ונמנה על תקופת הגאונים.

שקד על לימוד התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], משנה, תלמוד והלכה. למד את סוד עיבור השנים, לשון וספרות ערבית, ביולוגיה, פילוסופיה ואסטרונומיה, התכתב עם הרופא והפילוסוף ר' יצחק בן שלמה הישראלי מקירואן בנושאים בהן התקשה ועל אף גילו הצעיר נלחם בתוקף נגד הקראים. נודע בבקיאותו בכל התורה והתלמוד, בשנת ד'תרס"ג כתב את ספרו הראשון "ספר האגרון" וכעבור שנים אחדות הרחיבו וקראו "ספר יסודות השיר העברי".

לאחר שנשא אישה עלה בשנת ד'תרע"ה לארץ ישראל ולמד בטבריה. תקופה קצרה התגורר בסוריה ולפני שנת ד'תרפ"א עבר לבגדד (עיראק). יחד עם רב דוד בן זכאי ריש גלותא צידד בחכמי בבל במחלוקתם עם חכמי ארץ ישראל ובראשם ר' אהרן בן מאיר בעניין קביעת לוח השנה וחכמי בבל שהתפעלו מאישיותו, חכמתו וכישרונותיו מינוהו ללמד את כתבי הקודש בישיבת פומבדיתא [בתקופתו של הרמב"ם יהודי ארץ ישראל קיבלו את שיטתו של רס"ג]. עקב חששו מהשתמדות של יהודים רבים התנגד בתוקף והפריך את טענותיו של יהודי אפגני כופר שקרא ליהודים להתכחש לתנ"ך ולכתבי הקודש היהודיים.

על אף היותו בן חוץ לארץ ואזהרותיו של ניסים הנהרואני, מונה בחודש אייר שנת ד'תרפ"ח על ידי ראש הגולה רב דוד בן זכאי לגאון ולראש ישיבת סורא. תלמידים רבים מכל קצוות בבל ומחוצה לה נהרו לישיבה בראשותו עד שנעשתה למרכז התורה הגדול ביותר בבבל.

בשנת ד'תר"ץ התגלעה מחלוקת בינו ובין ראש הגולה (רב דוד בן זכאי) בעניין פסק דין בסכסוך ירושה שהביאה להחרמתו והשעייתו מראשות הישיבה. כתגובה להדחתו חיבר את "ספר הגלוי" בו הוכיח כי הצדק עמו אך נאלץ להסתתר במשך כ – 7 שנים ובשנת ד'תרצ"ג כתב את ספרו "האמונות והדעות" העוסק ביסודות האמונה והמסורת. בחודש אדר שנת ד'תרצ"ז נכבדי הקהילה הצליחו להשכין שלום בין הצדדים, שב לכהן כ"גאון סורא" ולאחר פטירתו של רב דוד בן זכאי בשנת ד'ת"ש אימץ את נכדו שנותר בגיל 12 יתום מאביו.

לאחר שנחשף לנוסחי התפילה השונים במצרים, ישראל ועיראק חיבר סידור תפילה לימי החול ולשבתות בו קבע נוסח אחיד הכולל הלכות הקשורות לסדר התפילה. כתב פירוש לתנ"ך ולספר יצירה, ספרי הלכה ופיוטים. תירגם ספרים לערבית, ביניהם את חמישה חומשי התורה ואת "מגילת בני חשמונאי" ["מגילת אנטיוכוס"] והביא בהקדמתו הוכחות שנס חנוכה נרמז בנבואות התנ"ך. היה מראשוני הרבנים שכתבו ב"ערבית יהודית" [שתפסה את מקומה של הארמית] ונחשב למייסד הספרות הערבית-יהודית. היה הראשון שחיבר ספר שיטתי ומקיף בפילוסופיה יהודית ("אמונות ודעות") והשיב באופן ברור ומסודר לשאלות שהופנו אליו.

בשנת ד'תש"ב השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    אשא משלי ואחוד

•    באור תשעים מילות בודדות בתנ"ך (ק)

•    האמונות והדעות (ק)

•    הלכות נידה

•    הפדות והפורקן (ק)

•    התחיה והפדות (ק)

•    ירושות: דיני ירושה (ק)

•    כתאב אלרד עלי ענן: נגד הקראים

•    כתאב אלתאריך

•    כתאב אלתמייז

•    מאמר על הריבית

•    מניין המצוות

•    סידור (ק)

•    ספר ביטול ההיקש במצוות שמעיות

•    ספר האגרון: דקדוק

•    ספר הגלוי

•    ספר הטענה לנר שבת

•    ספר הטענה לתפילה

•    ספר המבחן: בחכמת העיבור

•    ספר המועדים

•    ספר המצוות (ק)

•    ספר המתנות

•    ספר הפקדון

•    ספר השטרות והעדויות

•    ספר התשובה על אבן סאקויה

•    ספר התשובה על המתנפל על המשנה והתלמוד

•    ספר התשובה על ענן

•    ספר זכרון ומגילה לדורות

•    ספר טריפות

•    שבעים מלים בודדות: פירוש למילים מהמקרא