אמו: מרת סוליקה.
אשתו: מרת דולי.
אחיו: ר' שמעון.
סבא: רבי נסים גבאי (מצד אמו).
מורו: ר' מאיר אלבז.

נולד בשנת ה'תש"ו בקזבלנקה (מרוקו) ונקרא על שם סבו (ר' נסים גבאי). למד בבית ספר "אם-הבנים". בהגיעו לגיל בר מצווה החל ללמוד בישיבת "נוה שלום", ביוזמה עצמית למד הלכות שחיטה ובגיל 15 קיבל סמיכה מהרב שלום משאש. המשורר והפייטן ר' דוד בוזגלו חיבב אותו מאוד ועוד בהיותו נער כבן 14 השתעשע עימו רבות במילות השירים והפיוטים.
בלט בחריפות ובעמקות, בזיכרון מיוחד וישן כשעה עד שעתיים ביממה. בעידוד רבו נסע לישיבת סנדרלנד באנגליה ולמד בשקידה וביגיעה עצומה, לעיתים כ - 72 שעות ברציפות, עד שהיה נופל למיטה באפיסת כוחות וראש הישיבה (ר' שמאי צהאן) היה מסייע לו בהנחת התפילין. בהיותו בגיל 16 ביקשו ראש הישיבה להעביר שיעור כללי לתלמידי הישיבה. ר' ניסים שקד על הכנת החומר בצורה יסודית ומעמיקה אולם התקשה בהבנת דברי המהרש"א על הסוגיה אותה הכין. לאחר שלא הצליח לפענח את דבריו החל לבכות, לפתע נפתחה הדלת וזקן נשוא פנים נכנס לבית המדרש ושאלו לפשר בכיו. ר' ניסים ענה שהוא צריך להכין שיעור כללי ואינו מצליח להבין את דברי המהרש"א על הסוגיה. הזקן הציע ללמוד עמו את דברי המהרש"א ולאחר דקות ספורות של לימוד דברי המהרש"א הובנו לאשורם. ר' נסים רצה להודות לזקן אך הוא נעלם. באותו לילה הזקן הופיע בחלומו של ר' ניסים ולשאלתו של ר' ניסים מי הוא ומדוע נעלם ענה כי הוא המהרש"א וכי נשלח משמים להסביר לו את דבריו על הסוגיה שאותה הכין.
ראש הישיבה למד עמו מידי יום בקביעות כ – 4 שעות בחברותא ולא העביר שיעור לתלמידי הישיבה טרם ליבן את השיעור עם ר' נסים. כונה ה"חזון-איש הקטן" היות והיה בקי עצום בתורת "החזון איש" ובספריו. בשנת ה'תשל"ג החל ללמוד בישיבת לייקווד בארה"ב, לאחר נישואיו נשאר בישיבה ועמד בראש חבורה שמנתה כ - 300 אברכים. בשנת ה'תשמ"ב החל לכהן כאב"ד במרסיי (צרפת) ואח"כ בפאריז (צרפת). יומם ולילה עסק בלימוד התורה, התכתב עם גאונים גדולי עולם בענייני הלכה ותורה וספרי "השיטה מקובצת" היו שגורים אצלו על פה. הוזמן לכנסים רבניים להרצות בהלכה ובכל מקום השאיר אותו רושם של גדלות מחד וענווה מאידך. היה פשוט במלבושו ונעדר לחלוטין כל גינונים ויוהרא. כיתת את רגליו על מנת לקבץ נדבות לגלמודים ואלמנות.
בשנת ה'תשס"ד השיב את נשמתו ליוצרה.