fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tz
אביו: ר' אשר אנשיל.
אמו: מרת זלאטא אסתר.
אשתו: הרבנית לאה.
אחיו: יעקב מאיר, ר' משה אליהו.
אחותו: רחל לאה.
מוריו: ר' אריה צבי פרומר (בעל "שיח השדה"), ר' יעקב מרדכי זילברמן מבילגוריי, ר' מיכאל אליעזר הכהן פורשלגר (בעל "תורת מיכאל"), ר' מנחם שכנא ריטשוואל (בעל "שם טוב"), ר' צבי הירש גליקסון.
נולד בו' סיון [חג השבועות] ה'תרנ"ו בעיר בילגוריי (פולין).
מילדותו שקד על לימוד התורה עם אביו ובגיל 7 כבר היה בקי בתנ"ך [תורה, נביאים, כתובים] והקפיד כל יום לטבול במקוה גם כאשר המים קפאו והיה צורך לשבור את הקרח. בגיל 10 למד ש"ס ופוסקים עם נערים בוגרים מגילו ועל מנת שהתלמידים הבוגרים לא יסרבו לשבת עם ילד קטן אביו ישב לצידו בהתאם לעצת מורו (ר' יעקב מרדכי זילברמן). על אף רצונו לעבור ללמוד בישיבת אדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב (בעל "אגלי טל") נותר בבילגוריי בהתאם להוראת מורו (ר' יעקב מרדכי זילברמן) שחשש מסכנות הדרך. בשנת ה'תרע"א עבר ללמוד בישיבה שייסד אדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב (בעל "שם משמואל") בעיר סוכצ'ב [סוכטשוב] (פולין) ובכסף שקיבל עבור ארוחת הבוקר נהג לרכוש ספרים רבים. בשנת ה'תרע"ג החל ללמוד לרבנות אצל ר' מיכאל אליעזר הכהן פורשלגר והיה עליו לחזור בעל פה על מסכת חולין בתלמוד הבבלי, רי"ף [רבי יצחק אלפסי] רא"ש [רבי אשר בן יחיאל] ור"ן [רבי נסים גירונדי], טור, "בית יוסף" ו"יורה דעה" בשולחן ערוך.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת ה'תרע"ד עבר לעיר ורשה (פולין), למד אצל ר' מנחם שכנא ריטשוואל ונהג לבקר בחצרות אדמו"רים ובעיקר אצל אדמו"ר רבי אברהם מרדכי מגור (בעל "אמרי אמת"). בשנת ה'תרפ"ז כתב חיבור על התורה ועל כל הש"ס ובקיץ ה'תרצ"ט החל בהדפסתו.
נשא לאשה את בתו של ר' יעקב אך לא נולדו להם ילדים.
במהלך תקופת השואה ניצל בניסים כאשר מספר פעמים נאצים רצו להורגו אולם שני אחיו ואחותו נרצחו. ברח עם זוגתו לרוסיה ולאחר נדודים הוגלה לסיביר ועבד בניסור עצים. על אף הסבל והקשיים הרבים המשיך לשקוד על לימוד התורה, כתב חידושי תורה, קיים את המצוות במסירות נפש ושמר בכיסו שופר מחשש שלא יוכל להשיג שופר בראש השנה. כאשר קיבל הוראה לעבוד בשבת אמר 'כדאי להישאר כהן בעל מום, אך לא לחלל שבת' עשה עצמו כחותך עץ וחתך בגרזן את קצה אצבעו. בסיום מלחמת העולם השנייה עבר להתגורר בעיר וצלר (גרמניה) ובמשך כ – 6 שנים בהן כיהן כרב הקהילה פעל לחיזוק הדת, דאג לבניית מקווה, הכנת מצות עבור פסח ועסק בהתרת עגונות שניצלו מהשואה.
בשנת ה'תש"י עלה לארץ ישראל, התיישב ברעננה ולעיתים תכופות ביקר אצל אדמו"ר רבי ישראל אלתר מגור (בעל "בית ישראל") אשר הוקיר אותו והיה מארח אותו בבית המדרש ולסעודות שבת בביתו. זוגתו עסקה בגידול ירקות בחלקת אדמה שהייתה סמוכה לביתם בהתאם לעצותיו על פי לימודו במסכת זרעים והתוצרת הייתה הרבה למעלה מהרגיל. יומם ולילה שקד על לימוד תורת הנגלה והקבלה, ישן שעה עד שעתיים ביממה וכאשר הייתה לו קושיה בלימוד לא ישן עד שמצא את התשובה. פעמים רבות עמד כ – 5 שעות רצופות ליד אדן החלון וגמרא גדולה בידיו. בהליכתו וחזרתו מבית הכנסת שוחח רק בדברי תורה וביאר מאורעות המתרחשים בעולם על פי תורת הסוד, כשנכנס אליו אדם נהג לומר לו חידוש לפי דרגתו ועם תלמידי חכמים ובקיאים בקבלה שוחח בתורת הנגלה והנסתר. נודע כבעל רוח הקודש שכל היוצא מפיו מתקיים ורבים נהרו לקבל את עצתו וברכתו – תלמידי חכמים, רבנים ויהודים מכל הזרמים והעדות. בדרך כלל לאחר ששמע את הבקשה פתח חומש והשיב, לעיתים הראה לשואל את התשובה בחומש, אך לעיתים לאחר הרהור השיב כי אינו יכול לעזור ושלח את קרוביו של החולה להתפלל בקבר רשב"י [התנא רבי שמעון בר יוחאי] ולתת שם צדקה. למבקשים זרע של קיימא נהג לשאול אם רוצים בן או בת, וכברכתו כן היה ויעץ שהבעל יאמר 70 פעמים את מזמור כ' בתהילים כאשר האשה מגיע לבית רפואה ללדת. הכיר על פניו של אדם את חטאיו ואת שורש נשמתו אך טען: 'אני מצטער שאני יודע ויותר טוב שלא לדעת'. כאשר אמרו לו כי הוא בבחינת צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים ענה בהחלטיות כי איננו צדיק, הצביע כלפי השמים ואמר – 'הכל מהקדוש ברוך הוא!'. נזהר מאוד במוצא שפתיו, הקפיד בעצמו ושגם אחרים לא יאמרו "גמר טוב" אלא "גמר חתימה טובה" וכשהזכירו מחלה כלשהיא שיוסיפו "לא עלינו". מאוד הקפיד באמירת זמירות של מוצאי שבת ו"ריבון העולמים" ואמר שעל ידי אמירתו מובטח שלא תארע תקלה במהלך השבוע ויצליח. ביקש לפרסם, להוסיף בזמירות למוצאי שבת קודש שאומרים אחר ההבדלה: 'המבדיל בין אור לחושך יצילנו מנחש הנושך, המבדיל בין ישראל לעמים, יושיענו ישועת עולמים, המבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה, על כל פשעינו יכסה, ויבא לנו משיח המכוסה'. נהג לערוך צומות ובשנותיו האחרונות אכל מעט על אף הפצרות זוגתו מפאת דאגתה לבריאותו. כתב חידושים על כל התורה, נביאים, חמש מגילות, תהילים, מדרש רבה, מדרש תנחומא, ילקוט שמעוני, אליהו רבה ואליהו זוטא, על כל הש"ס, ספר הזוהר, כתבי האריז"ל, רבנו בחיי ושו"ת הלכה למעשה אך בענוותנותו הסתיר את גדלותו והתנהג בפשטות.
למרות סבלו וייסוריו עסק בתורה עד כלות כוחותיו ותמיד הייתה צהלתו על פניו בפרט כאשר השמיע מחידושיו. התפלל במסירות נפש, בבכיות גדולות ולעיתים בצעקות וגם כאשר לא היה יכול לעמוד על רגליו בהיותו בבית הרפואה כשנתיים טרם פטירתו האריך שעות בתפילת העמידה ללא תזוזה והניח את ידו על "הפתקאות" הרבות שהכניס לסידורו. למרות שהרופאים אסרו עליו לבכות מחמת בריאות עיניו התפלל לעיתים על אדם הזקוק לרפואה במשך כל הלילה בבכיות נוראות וכאשר מצב החולה היה מסוכן נהג לפעמים לרקוע ברגליו בחזקה. לאחר שעיניו כהו נעזר באנשים שהגיעו בקביעות להקריא לו מתוך הספרים ופעמים רבות בכה על אשר אינו יכול ללמוד בעצמו את התורה הקדושה. לשאלה מדוע אינו מתפלל על עצמו השיב: 'על עצמי אינני יכול להתפלל, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים'.
בשנת ה'תשל"ו דיבר רבות אודות משיח ואמר כי אם יבוא בשנה זו יזכה לראותו, בחודש אלול אמר לאחד ממקורביו ששעתו קרובה ושלח אותו לברר אודות החלקה שרכש בהר המנוחות בירושלים. בחודש תשרי ה'תשל"ז סבל מחולשה אך לאחר חג הסוכות מצבו השתפר וביום ראשון האחרון לחייו הבריא כמעט לגמרי. בליל יום שני ביקש לסייע לו ללבוש בגדי שבת, כאשר אחד ממקורבי האדמו"ר מגור הגיע לבקרו, ביקש שימסור לאדמו"ר מגור דברים שרמזו בבירור על פטירתו ולאחר כשעה השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• בן לאשרי-ברכה משולשת