fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi

אביו: ר' יוסף.

אמו: מרת היצל.

אשתו: הרבנית מרים.

בניו: ר' חיים, ר' יהודה לייב, ר' משה.

בנותיו: מרת אסנת (בעלה ר' פנחס סגל), מרת חנה יונה (בעלה ר' שלום שכנא הכהן).

אחיו: ר' מרדכי.

מוריו: ר' יהושע פלק ב"ר אלכסנדר כץ (בעל "ספר מאירת עיניים"-הסמ"ע), ר' שמואל מפשמישל, ר' מאיר מלובלין [מהר"ם מלובלין].

מתלמידיו: ר’ גרשון אשכנזי-אוליף (בעל "עבודת הגרשוני"), ר' ליב פישלש (בעל "תקוני תשובה"), ר’ מנחם מענדל אוירבך (בעל "עטרת זקנים"), ר' צבי הירש ב"ר זכריה מענדל מלבוב, ר' שבתי כהן (בעל "שפתי כהן").

נולד בשנת ה'שנ"ג בעיר וילנה (ליטא) למשפחה מיוחסת ועשירה.

עוד בהיותו ילד קטן אביו הביאו לבתי כנסת ולבתי מדרש על מנת שיאזין ללימוד התורה של תלמידי חכמים. מילדותו שקד יומם ולילה על לימוד התורה וניכר בכושר זיכרון מופלא ובהבנה שעלתה על בני גילו. נדד לעיירות שונות על מנת ללמוד מגדולי תורה המתגוררים בהן ולמד תורה מפי רב העיר פשמישל (ר’ שמואל בן ר’ משולם פייבוש מקראקא).

ידע בעל פה את כל הש"ס, ספרי פוסקים וספרי שאלות ותשובות של הראשונים והאחרונים.

נשא לאישה את בתו של ר’ שמואל מבריסק.

כיהן כאב"ד [אב בית דין] ורב בעיירה טיקטין (פולין). בשנת ה'שצ"ד החל לכהן כאב"ד ור"מ [ריש מתיבתא] בעיר גרודנו (בלארוס). בשנת ה'שצ"ח מילא את מקום מורו (ר' שמואל) בעיר פשמישל (פולין) ובשנת ה'שצ"ט כיהן כאב"ד בעיר לבוב (אז פולין כיום אוקראינה) וכונה אב"ד דחוץ לעיר היות ור' מאיר ז'ק כיהן כאב"ד בתוך העיר. נבחר על ידי ראשי קהילת קראקא [קרקוב] (פולין) למלא את מקום המקובל ר' נתן נטע שפירא (בעל "מגלה עמוקות") כראש הישיבה בקרקוב.

בכ"ה אב שנת ה'ת' נפטרה אמו ונקברה בוילנה.

התחבב על תושבי הקהילה היהודית ולאחר פטירת ר' יואל סירקיס [הב"ח] בכ' אדר ה'ת'/ה'ת"א מילא את מקומו בכל ענייני הרבנות, היות והיה עשיר גדול לא רצה לקבל שכר מקופת הקהילה ובהוראת ראשי הקהל כל הדיינים בקהילה סרו למשמעתו. כאשר ראשי הקהל הבחינו כי תלמידים רבים נוהרים ללמוד בישיבה החליטו למנות בכ"ח חשון ה'ת"ד גם את ר' גרשון שאול יום טוב ליפמן הלוי הלר (בעל "תוספות יום טוב") כראש ישיבה יחד עמו. בראש חודש אדר ראשון ה'ת"ד הסכים למינויו של ר' גרשון שאול יום טוב ליפמן הלוי הלר כאב בית הדין בקרקוב ואף על פי כן נכתב עליו לעיתים תואר – אב"ד ככינוי כבוד בלבד.

נודע בחריפותו העצומה, בבקיאותו בתלמוד ובמפרשים הראשונים והאחרונים וגם בתורת הנסתר. התכתב בענייני קבלה עם המקובל רבי שמשון אשכנזי מאוסטרופולי, לא אהב את שיטת "הפלפול" ולא נשא פנים לאיש. השתדל מאוד להתיר את בנות ישראל העגונות. מארצות רבות פנו אליו בשאלות הלכתיות, נזהר לא לערב שום דבר מענייני קבלה בתשובותיו אלא להשיב רק על פי תורת הנגלה וטען כי בדינים אין לנו עסק בנסתרות.

לאחר שחיבר את ספרו "מגיני שלמה" על מנת ליישב את הקושיות החריפות של בעלי התוספות על רש"י [רבי שלמה יצחקי], זכה שרש"י ניגלה אליו ואמר לו 'אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא בשביל שאתה מציל אותי מפי האריות והכפירים בעלי התוספות ז"ל'. כתב חידושים על טור יורה דעה הלכות שחיטה ופירוש על הספר "עשרה מאמרות" של הרמ"ע מפאנו.

הפוגרומים שהתחוללו בשנת ה'ת"ח השפיעו על בריאותו וביום שבת קודש שנת ה'ת"ח בעת ששהו בחדרו גדולי ישראל מקהילת קרקוב פנה אליהם לפתע 'פנו מקום... שרבנו רש"י בא אלי וכל קדושיו עמו' וכעבור כחצי שעה השיב את נשמתו ליוצרה.

ביום ראשון כ"ח אב הובא לקבורה.

מספריו:

•    השגות גדולות

•    מגיני שלמה (ק)

•    פני יהושע: שו"ת על ארבעת חלקי שולחן ערוך (ק)