אביו: אדמו"ר רבי ישראל מסטולין [הינוקא].אמו: הרבנית ברכה שיינדל.אחיו: ר' אהרן, ר' אשר, אדמו"ר רבי יוחנן מלוצק, אדמו"ר רבי יעקב חיים ואדמו"ר רבי משה מסטולין.אחיותיו: מרת חוה (בעלה אדמו"ר רבי שלום ספרין מקומרנא), מרת חנה (בעלה ר' שלום רוקח מאפטא), מרת מרים (בעלה ר' אברהם יעקב שפירא מגווזדזיץ) ומרת רבקה (בעלה ר' משה מסטעפין).סבא: אדמו"ר רבי אשר [השני] מסטולין (מצד אביו).סבתא: הרבנית שרה דבורה (מצד אביו).
נולד בד' אלול ה'תרנ"ב.מילדותו החל לנהוג בקדושה ופרישות. ערך סיגופים, מיעט בשינה, דייק והקפיד מאוד על לוח הזמנים, התנזר מכל דבר גשמי ולא לעס את האוכל אלא נהג לבלוע את המאכל בשלמותו על מנת לא להרגיש בטעמו.לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרפ"ב מיאן בכל תוקף להפצרות לקבל עליו את האדמו"רות עד שהאדמו"ר ישראל מטשורטקוב פקד עליו לכהן כאדמו"ר. ביקר בארץ ישראל 4 פעמים ולמרות שבאחד הפעמים הצליחו מלוויו להשיג אישור כניסה למערת המכפלה החליט לוותר על ההזדמנות הנדירה היות שלא הודיעו לו על כך ולא הכין את עצמו לכניסה למקום קדוש כזה.בראש השנה שנת ה'תרצ"ט לאחר המתנה ארוכה שלא כהרגלו נכנס לבית המדרש, התקרב אל הבימה ובמקום לתקוע בשופר החל בבכי ובקול תחנונים לזעוק לבורא עולם שירחם ויגלה את זרוע עוזו והכריז כי אילו היה בכוחו היה מבקש שלא ילכו היום לבית הכנסת להתפלל ושלא יקיימו את מצוות תקיעת שופר! כשם שמרדכי ציוה לצום ולא לקיים את מצוות אכילת מצה בליל הסדר ועורר בכך רעש גדול בשמיים.במאמץ אחרון לבטל את רוע הגזירה ולעורר רחמי שמים הגיע לביקור בארץ ישראל על מנת להשתטח על קברות צדיקים. על אף הסיכון העצום, ציווה לארגן בחצות לילה עצרת תפילה בסמוך לכותל המערבי. כינס אסיפה מיוחדת של רבנים ומקובלים על מנת לטקס עצה לביטול הגזירה אותה חשף מתוך מכתב של הבעש"ט [הבעל שם טוב] הקדוש אשר נכתב לפני כ – 200 שנה וכעת חשף אותו לראשונה, בו ניבא 'יעשו מהיהודים אפר וגופרית'. לאחר מסע השתטחות בציון רבי שמעון בר יוחאי והצדיקים הקבורים בצפת נאנח בכבדות ואמר: 'חשבתי שנצליח לפעול'. בפגישתו עם האדמו"ר מהוסיאטין שהתגורר בתל אביב שרטטו השניים את מהלכי המלחמה ושלושה ימים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה סרב להשאיר את משפחתו ואת חסידיו בפולין ושב לעיר מגוריו – קרלין. את צעדו תירץ בדברי חז"ל [חכמו זיכרונם לברכה] כי העוזב את עירו בשעת הסכנה ומציל את עצמו בלבד, הקדוש ברוך הוא שונאו.בהתאם לעדויות שונות נרצח על קידוש ה' בשנת ה'תש"ג אך למרות שאחיו (אדמו"ר רבי יוחנן) קיבל ממנו ידיעה בתאריך מאוחר יותר ביקש להשאיר את יום ההילולא כפי שנקבע.