אביו: ר' משה.

אמו: נזהה.

אשתו: הרבנית ג'מילה.

בניו: ר' אברהם, ר' יוסף חיים ור' משה.

בנותיו: גאולה (בעלה ויקטור חיים מנובלה), לאה (בעלה רפאל עטיא), רחל (בעלה דניאל קנדין) ושרה (בעלה רחמים מיתא).

אחיו: אברהם ועזרא.

אחותו: שרה (בעלה ניסים).

סבא: ר' עזרא (מצד אביו), דיבו (מצד אמו).

סבתא: בלור (מצד אביו), פורתון (מצד אמו).

מוריו: ר' יעקב אורפלי, ר' משה טוויל מעלי הכהן, ר' עזרא עבאדי שעיו, ר' שלמה [סלים] זעפראני.

מתלמידיו: ר' יצחק ענתבי סקא, ר' ישועה סאלם, ר' משה מוהדב, ר' נסים הלוי [סכיף].

נולד בז' חשון ה'תרע"ב בעיר חלב (סוריה).

שם המשפחה שונה מ–'לחם' ל–'שחיבר' על ידי הסבא של הסבא [ר' עזרא] היות וכל הבנים שנולדו לו מתו ורק הבנות נותרו בחיים ובהתאם לעצת אחד מחכמי חלב שינה את השם ל–'שיחי בר' [כלומר, שיחיה 'בר' בארמית = בן] ומאז התחלף ל–'שחיבר'.

בשנת ה'תרע"ו אביו נלקח לשירות בצבא הטורקי בדרכו להתפלל שחרית בבית הכנסת הגדול בחלב ומאז נעלמו עקבותיו. אמו נאלצה מבוקר עד ערב לעבור בין בתי העיר ולמכור בגדים על מנת לפרנס אותו עם שני אחיו ואחותו ועל אף העוני והרעב שקד על לימוד התורה בבית המדרש "עבוד הררי" שייסדו אברהם דבאח ויוסף נמר עבור ילדים שאבותיהם נלקחו לצבא ואף דאגו להם לארוחות מידי יום. לאחר פטירת יוסף נמר בית המדרש נסגר מפאת חוסר תקציב ולאחר שגם אמו חלתה ונפטרה אחותו הגדולה (שרה) עסקה במכירת סוכריות, אחיו הגדול עבד כסבל ואחיו הקטן (אברהם) נפטר מרעב. לבקשת דודתו [אחות אביו – בוליסה] עבר להתגורר במשך כשנה בבית דודו [אח אביו – אהרן] בעיירה תדף [סמוך לחלב] ולמד בבית הכנסת המקומי עם ר' יוסף הלוי.
מרוב געגועיו לאביו התפלל מידי יום שאביו ישוב אליו עד שבאחד הימים אביו שב לביתם בעיר חלב ונשא לאשה את לאה שגידלה את ילדיו יחד עם הילדים שנולדו להם [יוסף, יעקב, רחמים, שלמה וסלחה].

בגיל 10 החל לשקוד על למוד התורה בישיבת "דגל תורה" וגם כאשר לא התקיימו לימודים במסגרת הישיבה בימים טובים ובחול המועד המשיך ללמוד במקום לטייל ולשחק עם יתר הילדים. לעיתים למד במשך 18 שעות ברציפות וגם כאשר דלף גשם מתקרת ביתו ישב תחת המזרן והמשיך ללמוד. בגיל 12 קיבל פרס על שידע בעל פה את הפרוש של כל המילים הקשות בספר ישעיה. נודע בבקיאותו בספר "המדע" לרמב"ם, בסדר עבודת יום הכיפורים של כהן גדול ולמד באופן עצמאי בעיון את מסכת יבמות עם תוספות.

בגיל 16 מונה לר"מ [רב מלמד] בישיבת "דגל תורה" ובשעות הערב לימד גמרא לבעלי בתים. בגיל 18 מונה על ידי מורו (ר' משה טוויל מעלי הכהן) לנהל את התלמוד תורה הגדול בחלב בו למדו מעל 700 תלמידים, הקפיד על הנהגה בדרך ארץ והתייחס לכל תלמיד באופן אישי. בשנת ה'תש"ה ארגן מחדש במשך 3 חודשים את התלמוד תורה בעיר דמשק (סוריה) בהתאם לבקשת "אוצר התורה" וגם אנשי השלטון הסורי הביעו בפניו את הערכתם על פעלו למען החינוך. התנגד לכל שיתוף פעולה עם מוסדות כי"ח [כל ישראל חברים], סבל ממלשינות של אחד ממנהלי כי"ח ושלח מכתב אל הרב האשכנזי הראשי של ארץ ישראל – רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, והתרעם על שראשי הציונות מעלים לארץ ישראל ילדים מסוריה ועוקרים מהם את הדת ושמירת המצוות.

בי"א אב ה'תש"ו נשא לאשה את בתם של שרה ור' משה סילוירה.

משנת ה'תש"ז החל לשמש כיועץ ועמד לימין הראב"ד [ראש אב בית דין] ר' משה מזרחי (בעל "דברי משה") ודאג לסדר עבורו את כל פסקי הדינים ועריכת המכתבים.

כאשר חלה ובמשך 6 חודשים היה מרותק למיטתו עלה חשש לחייו ועל כן מינה את ר' שאול [שחוד] שרים לממלא מקומו בניהול ישיבת "שמחת יום טוב". לאחר שהתרפא ושב לאיתנו מונה על ידי מורו (ר' משה טוויל מעלי הכהן) לאחראי על קשרי הקהילה היהודית מול הממשל הסורי. פעל רבות לפיתוח הקהילה וחיזוק מעמדה ולאחר הפרעות שערכו המוסלמים בעיר חלב בעקבות ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בשנת ה'תש"ח יצר קשרי ידידות עם מפקדי הצבא הבכירים ונפגש עם אנשי השלטון הסורי לטובת והצלת הקהילה היהודית. סייע ליהודים רבים לברוח עם משפחותיהם מחלב וכאשר הדבר נודע לשלטונות הסוריים עבר בשנת ה'תשי"ג ללבנון בעצת הקצין הסורי האחראי במעבר הגבול, כעבור שבוע קיבל מברק לא לשוב לסוריה היות והוא מבוקש לחקירה במודיעין הסורי ונשאר להתגורר בלבנון. במהלך שהותו בלבנון ייסד בעיר בירות תלמוד תורה ולבקשת מר יוסף טוויל – ראש קהילת יהודי חלב בארגנטינה עבר עם משפחתו בי"ג חשון ה'תשי"ד לעיר בואנוס איירס.

מונה לרב הראשי ולאב"ד [אב בית דין] לעדת הספרדים וייסד את קהילת "יסוד הדת", החל לסדר ולהקים את כל מוסדות הרבנות, הכשרות והחינוך התורני. ניכר בחכמתו, בכישרונותיו המיוחדים ובקיאותו בתורת הנגלה ובתורת הנסתר ועל אף הטרחה והעיסוקים הרבים בענייני הקהילה המשיך לשקוד על לימוד התורה יומם ולילה. רכש ספרי קודש רבים עבור בית הכנסת ובית המדרש והקים מערכת חינוך מפותחת – גני ילדים, ישיבת "בית דוד" [על שם ר' דוד סתהון], כולל לאברכים, בית ספר ומדרשה לבנות ומרכז ספורט. היות ולא אהב להטיל את האחריות על אחרים דאג באופן אישי לבחון כל דבר ולהשגיח שכל ענייני הקהילה יתקדמו על פי רצונו ואף ערך ביקורי פתע בלילות במפעלים השונים על מנת לוודא שמקפידים על כל ענייני הכשרות. דאג להשלמת בניין מקוה טהרה, אימץ את תקנת הגיור שייסד ר' שאול סתהון (בעל "דבר שאול") ומנע בכל תוקף גיורים בארגנטינה. הכין רשימת הלכות ומנהגים למסדרי חופה וקידושין וטרח רבות בעניין גיטין שיהיו כשרים, מידי יום רשם בפנקסים את פסקי ההלכה השונים והנהגות בעניינים ציבוריים, השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו, התכתב עם תלמידיו ועודדם לכתוב חידושי תורה. נודע בעמדותיו החזקות ובדייקנותו בכל פרט ולא נרתע משום בעיה, לא חת מפני איש ועמד בתוקף מול כל לחץ, עם זאת קיבל כל אדם בסבר פנים יפות והתפרסם בכל העולם כגאון ופוסק. התכתב עם גדולי הרבנים בעולם ורבני הקהילות השונות מכל רחבי ארגנטינה פנו אליו בשאלות הלכתיות ובבקשת עצה בהנהגת קהילותיהם ודבריו היו מקובלים על כל הציבור.

פעל להדפסת ולהפצת ספרי רבני ארם צובא [חלב] שחלקם נדפסו לפני זמן רב ואזלו וחלקם נותרו בכתב יד.

בשנת ה'תשמ"ג ביקר בירושלים והוענק לו פרס ירושלים לחינוך יהודי תורני בגולה.

בשנת ה'תשמ"ה חלה במעיו, סבל ייסורים גדולים וחיבר לעצמו תפילה שה' ירפא אותו.
בליל שבת שנת ה'תש"ן השיב את נשמתו ליוצרה ואלפי אנשים, נשים וטף השתתפו בלוויה.

מספריו:

•    יצחק ירנן (ק)

•    סדר הסליחות
•    סדר תשעה באב ולארבע תעניות

•    קיצור הלכות לחגים (ק)

•    רועה נאמן