מורו: המקובל רבי יהודה פתיה (בעל "רוחות מספרות").
מתלמידיו: ר' יוסף שני שבתי.
נולד בשנת ה'תר"ע בעיר בגדד (עיראק).
מילדותו שקד על לימוד התורה ובגיל צעיר הצטרף לקבוצת תלמידים שלמדו את תורת הנסתר עם המקובל רבי יהודה פתיה. בשבת ובמוצאי שבת למד ביחידות עם המקובל רבי יהודה פתיה ובשנת ה'תרצ"ד נסמך על ידו לרבנות. לאחר שרבי יהודה פתיה עלה לארץ ישראל מילא את מקומו ומכל עיראק הגיעו אליו יהודים שסבלו מכאובים וחולאים שונים ואת כולם קיבל בסבר פנים יפות ובתפילותיו רבים נושעו.
בשנת ה'תש"י עלה לארץ ישראל ולאחר טילטולים במעברות שונות התיישב בירושלים והחל ללמוד בישיבת המקובלים "עוז והדר". בשנת ה'תש"ך פתח ישיבה בה למדו קבלה כל יום רביעי בבוקר בישיבת "פורת יוסף" וכל מוצאי שבת בבית כנסת "שושנים לדוד".
על פי בקשת רבי יוסף חיים (בעל "בן איש חי") שהתגלה לו בחלום הקים בשנת ה'תשכ"ג ישיבה שנקראה על שמו "בן איש חי" בבית הכנסת של הגורג'ים בירושלים ללימוד קבלה יומי במשך חצי יום.
כל לילה התעורר בחצות לעריכת "תיקון חצות", כל יום טבל במקווה ומעת לעת נסע עם קבוצה לקברי צדיקים בגליל על מנת להתפלל ולייחד ייחודים.
היה בקי בקבלה מעשית ובסגולות ויחד עם המקובל רבי יצחק כדורי הוציא מספר פעמים "דיבוק" מבני אדם.
בשנת ה'תשל"ט השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• לחם אבירים: על ספרא דצניעותא