fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik

אביו: ר' יעקב.

בניו: ר' חיים, ר' משה ור' עובד.

סבא: ר' אברהם (מצד אביו).

מוריו: ר' וידאל הצרפתי, ר' מנחם סרירו.

מתלמידיו: ר' אליהו הצרפתי, ר' שם טוב בן אמוזג.

נולד בחודש אלול ה'תט"ו בעיר פאס (מרוקו).

שם משפחתו "עטר" שפירושו בערבית – בשמים, היות ואבות המשפחה עסקו במכירת בשמים. הינו בעל קירבה משפחתית לר' חיים בן עטר (בעל "אור החיים").

בגיל צעיר מונה לדיין בעיר פאס (מרוקו). נודע כגאון ובקי בכל מקצועות התורה, כתב ספרים בענייני הלכות, דיני גיטין וחליצה, פירושים, חידושים על הש"ס ועוד ובשנת ה'תנ"ח חתם יחד עם גדולי חכמי דורו על תקנה האוסרת להפריז בנדוניה שהכלות צריכות להעניק לחתן.

בהוראת מושל מרוקו הושלך לכלא, היות ולא היה לקהילת היהודים את הכסף הנדרש לפדיונו גזר המושל להשליכו לגוב אריות ולאחר ששהה יממה בגוב האריות וניצל יהודים וגויים החלו להעריץ אותו, כינו אותו 'רבי אלקביר' [רבנו הגדול], נשבעו בשמו ואלו שהיו נשבעים שבועת שקר היו מתים.

בעקבות הטלת מיסים כבדים ורדיפת היהודים בעיר פאס עבר בשנת ה'תס"א לעיר מקנס (מרוקו) ורק בשנת ה'תס"ד חזר לפאס. ישב בבית הדין יחד עם ר' שמואל הצרפתי וכיהן כאב"ד [אב בית דין] אולם לא חפץ לקבל משכורת מקופת הציבור והתפרנס ממלאכת הצורפות, עשיית נזמים וטבעות מזהב ומכסף. כאשר קיבל את שכרו בעבור תכשיט שמכר לא הסכים לקבל עבודה חדשה עד שהפרוטה אזלה מכיסו, שקד יומם ולילה על לימוד התורה וזכה לגילויי אליהו הנביא, פעל ותיקן תקנות שונות לרווחת יהודי פאס ובחגי ישראל כל אנשי הקהילה הגיעו לביתו לנשק את ידיו ולזכות לברכתו.

ביום שלישי ה'תצ"ג השיב את נשמתו ליוצרה ונטמן בבית החיים באלמלאלח' אך כשהיהודים עזבו את המקום ועברו לקסבא די זירארא בשנת ה'תק"ן נטלו את עצמותיו עימהם וקברו אותו באלגיסא. עם שובם של היהודים לאלמלאלח' החזירו את עצמותיו בחודש שבט ה'תקנ"ב ובשנת ה'תרמ"ח כאשר מלך מרוקו נטל את שטח בית הקברות שנמצא סמוך לארמונו והעניק ליהודים שטח חדש לצורך קבורה שוב העבירו את עצמותיו למקום קבורתו הנוכחי.

מספריו:

•    מנחת יהודה: על התורה (ק)

•    פירוש על מדרש רבה

•    שו"ת

•    שיר מכתם: על הלכות שחיטה ובדיקה (ק)