אביו: ר' יחיא בן-שלוש.

אשתו: סולטנה (בזיווג שני).

בנו: מזיווג שני – ר' יוסף יצחק (בעל "דברי יוסף").

בתו: מזיווג שני – דדא (בעלה ר' שלמה יעיש נגר).

מתלמידיו: ר' אליהו אבושקילא, ר' דוד הכהן (בעל "משכיל לדוד"), ר' דוד סוויסא, ר' יעקב נחמני (בעל "מעט דבש"), ר' יצחק ביטון, ר' מסעוד עזראן, ר' מרדכי אסבעוני (בעל "פרשת מרדכי"), ר' מרדכי לעסרי, ר' משה אבורמאד [אבירמאט] (בעל "ויאמר משה"), ר' נסים עמאר, ר' רפאל פרץ, ר' שלום יפרח, ר' שלמה הכהן.

נולד בשנת ה'תקס"ג בעיירה ריסאני (מרוקו).

עבר להתגורר בעיר מרקש (מרוקו) וייסד ישיבה גדולה בסיוע ראשי הקהילות היהודיות באזור ומכל כפרי הסביבה נהרו אליה מאות תלמידים עד שנעשתה למרכז התורני האזורי. העניק יחס אישי לכל תלמיד ודאג במסירות לכל צרכיו הגשמיים, בשעות הבוקר לימד את בחורי הישיבה ש"ס ובשעות הצהריים שקד על לימוד ספר הזוהר בעת שהתלמידים חזרו על לימודי הבוקר ולעיתים עיניו זלגו דמעות מהתרגשות. פרש מענייני העולם הזה ולא הכיר צורת מטבע, את שכר הלימוד הורי התלמידים נהגו להניח מתחת למחצלת ברצפת ביתו וזוגתו נטלה את הסכום הדרוש לה על מנת לרכוש את צרכי הבית. בלילות לא ישן במיטה על מנת שיוכל להתעורר בקלות בחצות הלילה ולשקוד על לימוד התורה. כתב חידושים על התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], משניות, תלמוד בבלי אולם לא הוציאם לאור. זכה לגילויי אליהו הנביא, נודע כפועל ישועות שתפילתו אינה שבה ריקם וכונה "המלך דוד".

כל בניו מזוגתו הראשונה נפטרו בעודם תינוקות, היות והשתוקק להשאיר אחריו בן נשא אשה שניה בהיותו בגיל 80 לערך ולאחר שנולד להם בן בהגיע ליל הפדיון אף הוא נפטר. כעבור זמן שוב נולד להם בן אולם בהגיעו לגיל שנתיים גם הוא נפטר. בח' שבט ה'תרנ"א נולד להם בן (ר' יוסף יצחק) ובהגיעו לגיל שנתיים וחצי חלה במחלה קשה וכאשר ראה כי חייו היו בסכנה ניגש לארון הקודש ובקול בוכים התחנן שלא יהא ערירי ואם נגזר על הילד מיתה שתהא נפשו תחת נפש הילד. באותו יום נעשה פצע ברגלו, כעבור ימים אחדים נפל למשכב ואילו הילד החל להבריא.

בשנת ה'תרנ"ג השיב את נשמתו ליוצרה ולאחר פטירתו נולדה בתו (דדא) שנקראה על שמו.